איפה הכבוד המינימלי ?
אם כבר באת ללוות אדם בדרכו האחרונה לפחות תתייחס לכך
בהתאם...
זה כל כך צרם לי שבאמצע שאמרו עליך מילים טובות פתאום נשמע לו
הצלצול השמח שבקע מתיק של אישה שממררת בבכי.
והאישה, פתחה את התיק לקחה את הדבר שהשמיע את הצלצול לחצה על
הכפתור ודיברה. כן, היא דיברה בסלולרי המזדיין  שלה  בזמן
שאנחנו מנסים לעכל את מה שאנחנו רואים אל מול עינינו.
זה עצבן אותי איך בזמן שהורדנו אותך למקום האחרון בו גופתך
תהייה הוא בא וביקש כסף.
אין לו חוצפה ??!!??!!  
אני שואלת...

ביציאה כמה אנשים לבושים בבגדים משונים אמרו משפט בעל משמעות
כה חזקה, שנראה לי שהם בעצמם לא   מבינים את משמעותו.
איך יש להם את האומץ לבוא לבנאדם שכרגע נפרד מיקירו, אהובו
ולהגיד לו "צדקה תציל ממוות..."
עד לפני שהתחלתי לתעב את האנשים האלה שלבושים בבגדים משונים
וחובשים מן כובע קטן, שאפילו לא מכסה להם חצי ראש, באופן תמידי
גם אני שמתי צדקה כי האמנתי שהיא באמת תציל ממוות...
אבל מה זה עזר לי ...?
אני שואלת..
בחמש שנים הספקתי להיות שבע פעמים בהלוויה.
אז תגידו לי אתם... "צדקה תציל ממות?"

אני יודעת שאני לא מכירה אותך הרבה זמן אבל במעט זמן שהכרתי
אותך הבנתי איזה בנאדם טוב אתה...!
בנאדם שחיוכך תמיד נפרש על פניו. איך הסתרת את הסבל והכאב שאתה
וכל משפחתך חוויתם.
ואז כשכבר לא הייתה ברירה נאלצת לומר לנו ועד עכשיו אנחנו עוד
מנסים לעכל את הידיעה הראשונה ולא מצליחים, גם עכשיו אחרי
שליווינו את אביך בדרכו האחרונה, אנחנו לא תופסים.
כל מה שאנחנו תופסים זה את הראש בין הידיים ומפעילים את המוח
בניסיון כושל להבין מה קרה ומה קורה...

למרות שלא הכרתי אותו אישית כואב לי בזה שאתה סובל, בזה שלך
כואב.
אני מחבקת אותך מפה חזק, חזק ומקווה שתהייה בנאדם חזק ואני
רוצה שתדע שגם אם פיזית אני לא לידך...
אני תמיד איתך!