"יש לך בק אפ?" שאל אותי גגה.
"כן, 14 שקל" עניתי לו, תוך כדי בדיקה בכיסים שלי.
"סבבה!! חצי חצי?" "כמובן"
וכך הלכנו לסנדוויץ' בר.
הגענו, גגה התיישב ואני באתי לקנות, המקום היה הומה אדם,
מצויין, תנאים טובים .
אחרי איזה 15 דקות (איזה חרא שירות יש שם) של ציפיה פתאום שואל
אותי אחד מהתאומים "כן מותק מה תרצה" בניב מרוקאי - תימני ים -
תיכוני כזה.
"נקניקיה" עניתי בפשטות "חומוס חסה עגבניה?" (נראה לי מביאים
להם פתקים עם שלושת המילים האלו בשביל שלא ישכחו) "כן, רק
תוסיף מיונז ותירס" מה לעשות אני אוהב את זה יש בעיות?!.
אחרי שהתיישבנו וזללנו את פיסת הלחם מלאה בקישקה של חיה חסרת
עונים גגה שאל אותי "שילמת?" "נראה לך?!" "מאנייק" ענה בחיוך
"פרלמנט?"
"לייט"
"כמובן!"
"יאללה בוא".

וככה זה הלך, במשך חודשים שלמים, אחרי שגיליתי שבסנדוויץ' בר
המקומי לא דורשים כסף.
חודשים שלמים אני ומכרי אכלנו שם בחינם בסבבה בלי בעיות כאילו
זה הכי טיבעי בעולם, תוך כדי כך שאנחנו לועגים לאנשים הפשוטים
שמשלמים לסנדוויץ' בר.
חא!
חא חא!
חא חא חא!
כן כן, היינו קרימינלים.

עד שאחד מאיתנו היה צריך לשלם.
בשתי הדרכים.

וזה היה אני.

זה היה יום גשום
גשום ביותר
בעצם זה היה מה זה גשום
זה היה פאקינג יום גשום
איזה יום גשום זה היה!!
וואי וואי היום הזה היה כזה גשום
קחו נגיד יום גשום למשל
ותעמידו אותו ליד היום הזה
אין השוואה
זה היה יום גשום. (נקודה).

אז כמו שאמרתי מקודם זה היה יום גשום
הגעתי לסנדוויץ' בר וחיכיתי לנועם.
כהרגלי, אני לא הבאתי כסף
כי הם לא לוקחים אז למה להביא כסף?.
המקום היה ריק מאדם
רק המוכרים והתאילנדים שעובדים שם.
אבל אני לא דאגתי, כמו תמיד אני אוכל בחינם ואהנה מזה, חא חא!
אז הזמנתי את הרגיל שלי  אבל אתם יודעים מה מעצבן אחרי איזה 4
חודשים שאני כבר לקוח קבוע שם הם עדיין לא זוכרים מה אני אוהב!
איזה חרא שרות! מזל שזה לא עולה כלום!) נקניקיה בבאגט עם
חומוס-מיונז-חסה-עגבניה-תירס, והתיישבתי לאכול.

אהההההה סיימתי איזה טעים זה היה, ונועם לא הופיע, אז החלטתי
ללכת חזרה לביתי.

פתאום קרה מה שלא אמור לקרות
מה שלא יכול לקרות
מה שבילתי אפשרי שיקרה

"הלו ילד צריך לשלם פה אתה יודע!!!"

מבטינו נפגשו

זה המוכר החדש
הזה עם הכובע האדום, הזה עם השכל.

שהייתי צריך לשים לב לזה , אבל לא שמתי לב

טיפש טיפש טיפש טיפש!!!!
למה לא שמתי לב לכל הפרטים? האם אנוכי ניהיתי כל כך גאה בעצמי
שאני לא חד הבחנה כחתול בר כמו שהייתי ממקודם?

ידעתי שהייתי צריך לעשות עכשיו משהוא
אולי הוא לא קלט את הפרצוף שלי? הרי היה זה יום גשום וקשה היה
לראות
אני הייתי כבר בחוץ
תחת הגשם
כך שהייתה אפשרות של בריחה

והייתה גם אפשרות של לבוא אליו כמו גבר ולהגיד אין לי כסף
מצטער אני יחזיר

מה אני מטומטם??! כמובן שברחתי! דפקתי רייס הכי עצבני בשל
החיים שלי!!
רצתי למעקה בשיא המהירות וקפצתי מעליו, מהקומה השניה עד
לרשונה
נחתתי על ערימת קרטונים
כך שניצלתי
אבל זה לא היה הסוף
הייתי חייב להמשיך
הייתי חייב לברוח!!!!! לא היה איכפת לי מהעתיד
רק היה איכפת לי ההווה
אסור להתפס אסור להתפס...
נכנסתי לטראנס ריצה

נכנסתי לטראנס ריצה
ראיתי פלאשבאקים מול עניי
שמעתי סיפורים זוועתיים ממקודם, אבל חזבתי שזה סתם זיוני שכל,
שמעתי מאיזה אחד שאמר "האכילה בחינם תידפק בתחת" שכשהם תופסים
אותך הם דופקים אותך... אם אתם מבינים למה אני מתכוון
שמעתי מאחד שמי שנתפס הופך בעצמו לאוכל האהוב עליו
אני לא מתכוון לבזבז את חיי כנקניקיה! בעצם אני כבר אמות מה
איכפת לי?!
לא אסור להתפס אסור להתפס!!!

זעקה חדה של אופנוע עם תילנדי עליו קטעה את הטראנס שלי.
בוווווווווווווווםםםםםםםםםםםםםם!
העובדה שהוא נכנס בי מאחורי עם החיכוי-סוזוקי שלו קטעה את
הכרתי.

"אדי, הרגתם אותו?!" "(משהוא בתאיילנדית שאומר לא)"
"אהההה, הוא חסר הכרה" "משהוא בתאילנדית שאומר כן, כנראה)"
"אוקיי, תחזרו למעלה אולי מישהוא שם מחפש שרות..."

סססטטטטטטטטטאאאאאששששששש!!!!!!!!
הכפה החזקה של המוכר התימני המאנייק העירה אותי
"מה מו איפה אני למה אני איפה אח למה בלאט סוכה נאחוי" ומשם זה
התדרדר למילים מפולפלות בארמנית ורוסית
"תשתוק! או שתקבל עוד כאפה!".
"... בלאט " שתקתי.
"הא הא, פרחח קטן, חשבת שאתה תצליח את זה? הא?!
טוב לא בסדוויץ' בר הזה!!!!" צרח והדליק סיגריית פרלמנט לייט
"תאמת? זאת הייתה הפעם ה47 שאני עשיתי את זה..."
"אהההה...אההההה...אהההה... שתוק!" צעק ונגח בי ראסיה עצבנית
עם המצח בלאטה שלו.
"אך כוסאמק בלאט-נאחוי סוכה פידאראס" וכו' וכו'
"סתום ת'פה!" "...(שתיקה)..." "הא הא, פירחחון קטן, חשבת שאני
לא ידעתי את זה?!
"תאמת כן" "הא! אז אני כן יודע! אתה סיפרת לי! חא חא!!" "וואו"
"שתוק!" "טוב".
"אתה יודע מה הולך לקרות לך?" "...(שתיקה)..." "הא!?"
"...(שתיקה)..." "נו דבר כוסאמק!" "אמרת לי לשתוק"
"תשתוק!!!!!!!!!" "טוב"
"חוצפן טמבל קטן אתה הולך פה על קרח דק" "לא ממש אני יושב על
כיסא" "טוב נמאס לי"
ססססטטטטטאאאאאאאאאאשששששששש!!!!!!
עוד פעם התעלפתי (כוסאמא של כל המוכרים השמנים-תימנים בארצנו)

"קום"
"מה מו מי?! "
הפעם זה היה מישהוא אחר
זה היה אחד מהתאומים, שיט .
"נתפסת, ואתה יודע מה זה אומר, שאתה צריך לשלם"
"לא הרבצתם לי מספיק?!"
"לא לא, מצטער זה היה שלומי, הוא קצת חמום מוח, מצטער כפרה"
רק עכשיו, אחרי שהתעוררתי באופן סופי התחלתי לשים לב איפה
אני.
אני בחדר שחור וחשוך עם מנורה יחידה למעלה שמהבהבת.
אני יושב על כיסא חום מעץ ואני קשור אליו עם שקית ניילון.
וואו זה ימנע ממני לזוז, תאמת אם השלומי-כפרה הזה לא היה מביא
לי ראסיה תימנית אז כנראה שהייתי פשוט קם ובורח.
"חמוד, אתה צריך לשלם"
"מצטער אין לי כסף"
"אני מבין, אתה תצטרך להשיג אותו"
"מה אני אעבוד אצלכם יום שלם אין לי בעיה"
"ההאאאאאאאא ההאאאאאאא האאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
"מה?" היה משהוא כל כך רשע בצחוק שלו, והעיניים שלו היבהבו
באדום-קטצ'ופ כזה.
"אתה חושב שיום אחד יספיק לך לשלם?!"
"מה הקטע 14 שקל"
"מה את חושב שאנחנו טיפשים?!"
"תאמת..."
"תשתוק, אתה תצטרך להחזיר הרבה יותר מ14 שקל
ואתה יודע את זה"
"כוסאמק"
"חא חא , צודק צודק אחי "
"כמה אני חייב"
"טוב בוא נראה 47 כפול 14 זה יוצא ... 14,000,007.6"
כמבון שזה לא נכון! אבל מה יכולתי לעשות!? להגיד לו זה לא
נכון?!
ולקבל עוד מכות ממר חממי?
לא לא
לא יכולתי
"אבל.."
"בלי אבלים ! אתה תחזיר לנו את זה וזהו!"
"אבל איך?!"
"תעבוד אצלנו לנצח"
והוא אמר את זה בכזאת פשטות!!
בכזאת כנות שהשתנקתי!.
"מה?!?! (השתנקתי)"
"כן, מה ששמעת "
"אתה לא יכול לעשות את זה! אתם לא יכולים לעשות את זה! יחפשו
אותי!! אנשים ימצאו אותי!"
"זה מה שאתה חושב! אתה חושב שאת התאילנדים מישהוא מצא!?"
"למה אתה מתכוון?"
"הם גם פעם היו ילדים בידיוק כמוך, אבל גם הם ניסו לגנוב
מאיתנו, והם שילמו, כמו שאתה תשלם, בידיוק כמו שאתה תשלם"
"מה אני לא הבנתי..."
"כוסראבאק-ערס , ואתה קורא לי טיפש? הפכנו אותם מילדים פושטקים
כמוך ליצורים חסרי-בינה שיודעים רק כמה מילים בעיברית או בכל
שפה אחרת , ואף אחד לא יכול לזהות אותם ככה..."
"ואיך עשיתם את זה!?"
התאום חייך, עם חיוך רחב על הפנים, זה היה הדבר האחרון שראיתי
בתור עצמי הקודם
בום
(אלה הכתה את ראשי)

וכך הפכתי לתאילאנדי
אחרי שיעור באיך לעשות את האוכל של הסנדווץ' בר (בישול
וטיגון)
וקורס מזורז של לא לדעת עיברית
ואיזשהוא משהוא מוזר ששמו על העור שלי
ניהייתי לתאילאנדי


אף אחד לא ידע שאני חיי
כי היתפרסמה כתבה שמודיעה על מותי
היה כתוב בה שהתאבדתי מהקומה השניה של הסנטר

צירוף מיקרים? אני לא חושב ככה.