האלבום הראשון שלי נמצא באותה סירה ביחד עם הנשיקה הראשונה
שלי.
הנשיקה הראשונה שלי לא הייתה הפעם הראשונה בה הצמדתי את שפתי
לזוג שפתיים אחרות. טכנית הפעם הראשונה הייתה בכיתה ד' במהלך
משחק שיגרתי של נשיקה סטירה. המשחק התחיל כרגיל, הבנים לא
נישקו את הבנות, והבנות סטרו לבנים בהנאה סדיסטית טהורה שרק
ילדים בכיתה ד' יכולים להבין. עד שהגיע תורי. התיישבתי גב אל
גב לילדה הכי יפה בכיתה. בשני התורות הראשונים חטפתי טפיחות
קלות על הלחי. ובתור השלישי הום-ראן. הגורל קבע נשיקה. הסתכלתי
לה בעיניים, היא החזירה לי מבט רציני. הרגשתי שהיא מעוניינת.

החלטתי שאני צולל פנימה, על החיים ועל המוות. כעבור שלוש שניות
נעשתה היסטוריה. הנשיקה הראשונה בכיתה. הנשיקה הראשונה שלי.
טכנית. וכדרכם של אירועים היסטוריים נגרמה היסטריה. שאר הילדים
יצאו מההלם כעבור שניות מעטות והחלו לפצוח בקריאות חתן וכלה.
הכלה לקחה את זה קשה ורצה החוצה. ירדתי במדרגות כשכל הכיתה
מאחורי. חברי הטוב הוריד אותי מהעננים והורה לי לרדוף אחריה.
השגתי אותה לאחר ריצה ממושכת של רבע שעה (בעלייה!). במו"מ מהיר
נקבע : א. אנחנו חברים. ב. יהיה בסדר אם נתנשק עוד פעם. ג.
יהיה כיף אם נבוא אחד אל השניה ולהיפך לפליי-דייטס. אינני זוכר
כמה זמן החזקנו מעמד, אך בהחלט זכורות לי עוד כמה נשיקות
ושברון לב קטן.

הנשיקה הראשונה האמיתית התרחשה שנים מאוחר יותר. אמצע כיתה י',
חופשת פורים, הארבעה במרץ 1996. באותה חופשת פורים התרחש
הפיגוע המזעזע בדיזנגוף סנטר. בערב הפיגוע הלכתי לביתה של לי
(שם בדוי, השם האמיתי לא שמור במערכת). זו הייתה הפעם הראשונה
שביקרתי שם. אני ולי הסתובבנו הרבה ביחד באותה תקופה. יצאנו
כמה פעמים אך לא הייתי מגדיר אותנו כחברים. 'ידידים מבולבלים'
יהיה ראוי יותר. פגשתי את לי כחודשיים קודם לכן, בטיול יום
למוזיאון ת"א. באותה תקופה הייתי מאוהב קשות באחת (בחורה רעה,
לכן מגיע לה שאקרא לה כך, "אחת"). אותה אחת ידעה זאת והוליכה
אותי סביבה האצבע הקטנה שלה. בשלב זה כבר הבנתי שאין לי הרבה
סיכוי עם טורפת הגברים הקטנה אך עדיין לא התחלתי לחפש
אלטרנטיבות. אהבה אחרי הכל.

בסוף הביקור במוזיאון נערכה הפסקת צהריים. התיישבתי ליד חבורה
של אנשים מוכרים. לי ישבה ליד. לפתע היא החלה לדבר איתי והציעה
לי במבה (הציעי לגבר אוכל, ותשבי את ליבו). משם היא קפצה לספר
לי שהורידו לה את הגשר ביום האתמול. ההתלהבות ניכרה בדבריה
והבליטה את חיוכה היפה. באותו רגע ידעתי שהיא תהיה שלי (כן כן,
בדיוק כמו בסרטים). דבר אחד הוביל למשנהו ועם עזרה קטנה
מידידות מצאתי את עצמי יוצא עם לי.

באותו ערב פורים לשנינו לא היה מצב רוח. אותו ערב היה קריטי
ליחסים שלנו. כנראה שגם לי הבינה סוף סוף שאנחנו לא יכולים
להמשיך ולהיות ידידים. גם הפיגוע לא תרם למצב הרוח. ישבנו בחדר
שלה ושיחקנו באיזה משחק לוח ארור שאמה הפולנייה נתנה לנו
("משחקי לוח הם אמצעי מניעה מצוין", 'קובץ חוקים לאמא
הפולנייה', כרך 71, פרק ד'). לאחר מספר תורות נטשנו את הלוח
ועברנו לשוחח על המיטה. דבר אחד הוביל למשנהו, רכנתי קדימה,
בדיוק כמו בכיתה ד', על החיים ועל המוות. שפה אל שפה, לשון אל
לשון, גשר אל שיניים ישרות. פתחתי את העיניים וראיתי שהיא
בוכה. מאושר. פולניות תמיד בוכות מאושר.

לי לא הייתה סתם פולנייה רגשנית. בעצם כן, אבל היו לה סיבות.
הקשר הקודם שלה הסתיים בצורה קשה. ולכן היא לא מיהרה להקדיש לי
את שפתיה. אני שמח שחיכיתי. מאותו ערב ואילך העניינים התקדמו
בהילוך מהיר.

בכיתה י' קנו לי מערכת. אני לא רציתי מערכת אבל קנו לי בכל
זאת. אהבתי מוסיקה אך לא הבנתי מדוע עלי לאסוף אותה (I'm a
late bloomer). כל מה שעמד לרשותי היו כמה קסטות עלובות.
משינה, תיסלם, נוער שוליים והיטמנים למינהם. אך ברגע שהמערכת
נכנסה לחדר הכל השתנה. התחלתי ללוות דיסקים מחברים וקניתי את
מה שאהבתי. אינני זוכר איזה אלבום היה הראשון. בדיוק כמו סיפור
הנשיקה הראשונה, יש אלבום ראשון טכני ואלבום ראשון אמיתי.

אני ולי היינו חברים חודש. לאור המאורע ההיסטורי החלטנו להחליף
מתנות. לי ידעה שאני רוצה דיסק. היא גם ידעה שהתחלתי להתעניין
באר.אי.אם. נפגשנו בערב. הגשתי לה את זוג העגילים שקניתי והיא
נתנה לי את קופסת הפלסטיק. פתחתי אותה בהתלהבות.
חייכתי כשראיתי את השם אר.אי.אם.
לאלבום קראו Singles Collected. כשהפכתי לצד האחורי ולא זיהיתי
אף שיר, נבל החיוך מפני. הדיסק ישב על שולחני שלושה ימים, ארוז
ובודד. במהלך אותם ימים ניסיתי לשכנע את עצמי שאני מכיר את אחד
השירים, Superman שמו. כמו כן קיבלתי אישור מלי להחזירו לחנות.
ידעתי שאם אממש אותו גורלי יהיה רע ומר.

ביום הרביעי חזרתי מבי"ס ביחד עם אלון. סיפרתי לו על האלבום.
אלון, שנחשב בזמנו למשכיל מוסיקלית, טען כי אר.אי.אם להקה טובה
ושאין לי ממה לחשוש. ביקשתי ממנו לעלות אלי לחדר ולהיות נוכח
בטקס הסרת הלוט. פתחתי את עטיפת הניילון בזהירות יתרה עד שפקעה
סבלנותי והתחלתי לקרוע אותה בברוטליות. הכנסתי את הדיסק למערכת
והגעתי מיד לשיר מספר 13, Superman. כמובן שלא הכרתי אותו.
אלון הלך כעבור מספר דקות ואני נותרתי עם האלבום. לאחר מספר
ימי עיכול הבנתי שזהו אוסף השירים היפה ביותר ששמעתי. התאהבתי.

עבורי, חובב מוזיקה מתחיל, אוסף זה לא דמה לשום דבר אחר ששמעתי
בזמנו.
"So. Central Rain", "Fall on me", "The one I love", "Maps
and legends" עלו על אקורד רגשי בלבי. אך "Time after time
etc" התעלה על כולם. זוהי הקלטה של הופעה חיה שנערכה בהולנד
בשנת 1987. היא מתחילה עם א-קפלה של הבית הראשון מ"Time after
time" (מתוך האלבום Reckoning). פיטר באק מצטרף על גיטרה
חשמלית שמהווה את הכלי היחיד לאורך כל השיר. לאחר מכן עובר
סטייפ לשיר כמה שורות מתוך "Red Rain" של פיטר גבריאל, שלאט
לאט מתורגם ל"So. central rain". למעלה מ-8 דקות של הופעה
קסומה.

Singles Collected הוא אוסף איי ובי-סיידס מעשרת הסינגלים
הגבוהים ביותר של אר.אי.אם ששוחררו ע"י I.R.S Records בין
השנים 1983-88. שלא כמו שני האוספים המפורסמים ממנו, Dead
Letter Office ו-Eponymous, שהוצאו ע"י הלהקה, סינגלס קולקטד
נערך ע"י חברת התקליטים בסדר כרונולוגי, החל מהסינגל הראשון,
"Radio Free Europe" ועד לאחרון "Finest Worksong" מהאלבום
החמישי Document.

במבט ראשון, אר.אי.אם אינה להקת סינגלים קלאסית כמו ה'סקוויז'
ו'הבאזקוקס'. עם זאת, עבור להקה שאלבומיה נשמעו לרוב אטומים
וסגורים להדיוטות, הסינגלים שהוציאה הצליחו להוות מוקד משיכה.
"Fables Of The Reconstruction" נעשה זמין יותר כששומעים את
"Can't get there from here" ;
"Lifes Rich Pageant" מושך יותר כששומעים את "Fall on me"
לפני
"What if we give it away".

האוסף הולך בשביל שסללה הלהקה, מדפיקותיה על דלתו של רדיו
הקולג'ים עם "Radio free europe" ועד למעמד היציב שהשיגה בפתח
שער הכוכבות הבינלאומית עם "Finest worksong". בדרך אנו פוגשים
את הנשגב ("So. central rain"), את החד ("fall on me"), את
האפוקליפטי ("It's the end of the world as we know it") ואת
הטיפשי להחריד ("Superman").

לאורך עשרת הסינגלים האלו ושש השנים, אר.אי.אם התבגרו. ניתן
להתייחס אל המעבר לוורנר לאחר יציאת דוקיומנט כצעד עסקי טהור.
מבחינה פילוסופית הגיע זמנם לעזוב את הקן בו גדלו ולפרוש
כנפיהם לעבר העולם הגדול. הנטייה לכלול רצועות חדשות (שלא
הופיעו באלבום) כבי-סיידס הפכה את הסינגלים של הלהקה למיוחדים.
הטובים שבהם, כמו "Bandwagon" ו"Crazy", משתווים לשיריהם
הגדולים. "Rotary ten" ו"Last dance" הצנועים הם ניסויים
מעניינים שמכילים בדיחות פנימיות שלעולם לא נבין לגמרי. כמו
רוב הסינגלים הגדולים, אלו שמובאים כאן מבוססים בתקופה שבה
נוצרו ועם זאת נצחיים.

המשפט הבא מתוך החוברת הפנימית, מסכם היטב את התקופה של
אר.אי.אם ב-IRS:

"A band at one time was said to wear it's influences on it's
collective sleeve grew to become the most influential band
of the 80's."

Singles Collected מהווה את תחילת הרומן שלי עם אר.אי.אם,
אהבתי הראשונה והנצחית שכבר הספיקה להאריך חיים על פני יחסיי
עם לי וככל הנראה תלווה אותי עד יום מותי.