שכבתי כמו גופה בארון
ראיתי את עצמי למעלה
ועדיין
הייתי כבדה.
כמו פצע שמסרב להגליד
חשוף לעולם
כך גם נשמתי,
אני.
מידי כואב
מעכל אותי מבפנים
לא מוציאה קול
רק מלמולים שבורחים
וגם הם לא ממש מובנים.
גרגירי החול ממלאים את פי
והדמעות, שברוב הדרן ממשיכות לרדת
מעצבות תעלות קטנות
באדמה הקשה.
נהיה כבד, קשה מנשוא הכאב,
והמוות, רחוק עכשיו מתמיד,
הפצע כבר לא יגליד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.