אף פעם רציתי לכתוב יומן
וגם לא חשקתי בלכתוב רומן
מה שכן תמיד רציתי זה לגדול
כי העתיד טומן בחובו את הכל
ועכשיו ההווה כל כך עגמומי
ואני עוד חושבת שיהיה טוב לתומי

אצלי לא רואים דיכאון
זה מתבטא בשיגעון
מין מצב כזה של אושר מוחלט
משהו שכזה, בלתי נשלט
וכולם מאושרים ושמחים
כי עלי כולם סומכים

אבל כשקורה משהו רציני
ואני נכנסת לעצב אמיתי
ושום קפריזה לא מחפה עלי
אז כולם בורחים מפני
או שאולי אני את זה רק מדמיינת
ואת כולם בעצם אני מגרשת...

זה הסיפור שלי
מעיפה כל מי שרוצה לעזור ולא יודעת להעריך שום דבר...