[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בלו סקאיי
/
מישהו כזה...

תגידו...
אתם מכירים את האנשים המעופפים האלו?
שאין להם מקור ואין להם קץ...
לעולם לא נותרים באותו מקום.
פעם רגל פה, ולמחרת בקצה העולם...

אני הכרתי פעם...
הוא היה בחור חביב ביותר.
תמיד אמר שלום עם חיוך רחב פעור בין הלחיים.

לא היה מושך במיוחד.
שיערו היה דליל כערמת קש זהובה,
עיניו חומות בגוון נפוץ עד דוחה,
צהוב בוהק ניגר משיניו המרקיבות.

אז למה לעזאזל כל כך אהבו אותו?

למה אני מצאתי את עצמי מזמין אותו לארוחה...
שואל אותו על נושאים שלא היה לי בהם אפילו קמצוץ של עניין,
רק בכדי שאוכל לשאוב את הארומה שנדפה ממנו בכמויות בלתי
מדודות...
בשביל להוות להיות מרכז קהל מעריציו המפואר...

ובעודי לחוץ מתנוחת ישיבתי כסאי חסר היציבות...
הוא בסוטול שלו משחרר את עודפי העשן המתגוררים זמנית בפיו
והסיגריה מרחפת מעלה, מטה תחת אחיזת אצבעותיו הדקיקות...

לפתע נקטעה שיחתנו בשיא הבזק....

אנשים החלו להתרוצץ מכל עבר.
היציאה התמלאה בין רגע באין ספור ראשים
"הממהרים אל העולם החיצון,הבטוח"

"מה קרה?"
שאלתי את המנהל הממהר להימלט מבית הקפה השינקינאי...

"אומרים שהתגלה כוכב שביט אשר עושה את דרכו לכאן...
למדינה שלנו ...
לחלקיק המסכן והבלתי מובחן הזה של אדמה...
עלינו!
כוס עמוק..."
ונעלם בין רגע כשור זועם הרודף אחר אדם הלבוש בבגד אדום
בוהק...

אני הייתי מוכן כל כולי לברוח, לצאת באותה הדרך, בפאניקה בלתי
ניתנת לשליטה...
בפנים אדומות ללא תחליט...
"אנחנו הולכים למות, אני הולך למות!!"
העביר המוח שלי את המידע לשרירים בעזרת אלפי הנוירונים
השונים...

ואז הבחנתי בו.

יושב לו בשקט ובשלווה, אפילו רבה ממקודם...

עם הסיגריה החצי גמורה שלו, נראה כאילו הייתה בידו מאז בריאת
העולם... ותישאר שם עד סופו...

אמרתי לו:" מה לעזאזל אתה עושה??? צריכים לצאת מפה!! להיכנס
למקלטים, לעלות על מטוס... משהו!!"

והוא ענה לי, בנימה מרגיעה...
"אתה חושב שאיזשהו מקלט יגן עלינו מזה? איזה מטוס עף גבוה
מספיק בכדי להימלט מההרס שיוותר אחר כך?"

"ולמה לך לרוץ? למה לנסות להימלט... תקבל את מה שהיקום מספק לך
בברכה
אולי אחר מכן בגלגול הבא שלך יהיה פה עולם קצת יותר טוב
להתקיים בו..."

"אחרי ההרס הגדול:
יסתיימו הזיהומים,
תסתיים האנושות, לפחות המוכרת;
יסתיים הכעס, העצבות, הפחד."

"יסתיים הכל
והכל יתחיל, נכון..."

"ודרך אגב המדענים האלה תמיד טועים,
אני מתערב אתך על כוס קפה וקופסת סיגריות שהמטאור הזה מפספס
אותנו במילימטר..."

אמרתי "אוקי"...
בלחץ אטומי.

נשארנו שם בבית הקפה, המרוקן מאדם, שנמצא ברחוב מרוקן באדם,
שנמצא בעיר מרוקנת מאדם
ושמענו במקלט
הטלוויזיה המיושן.

כי המטאור פספס בשינגומטר... מה שזה לא אומר...

אז עכשיו הכיס שלי מרושש מעוד כמה שקלים.
ואני מחייך לחיים.
גם מסביבי מתחילים להצטבר אנשים.

לא ראיתי אותו שוב אחרי אותו היום,
כנראה שלא הייתי צריך אותו.

אה ובדיוק לאחר שיצאנו מבית הקפה
הוא הטיל את הבדיל לפח הקרוב.
מסתבר שגם הסיגריה
מסתיימת מתישהו...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה מה קרה ?

(אמא של למה
כשהוא חזר הביתה
בוכה)


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/1/02 15:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בלו סקאיי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה