כמו מטומטמת, לא שמה לב איך הוא נפגע.
כמו מטומטמת, לא מבינה כמה שזה קשה לו.
מטומטמת, לא קולטת שאני היחידה, היחידה שאמורה להיות לידו
לצדו, להבין את הפחד שלו,
את הכאב,
את המצוקה.
מפגרת שפוגעת במי שאוהב אותה, חושבת רק על עצמה, על איך שהיא
תחטוף צעקה,
לא חושבת עליו, למרות שהוא חשוב. מה לעשות- מטומטמת לא קולטת
מה קורה מסביב, לא מבינה שאני נזק, וכשמבינה- כבר מאוחר.
הוא כבר איבד את התקווה
את האהבה
את הרצון.
כבר אין לו כוח לנסות, הוא גם קלט שזאת מטומטמת אחת, לא שונה
מכל אחרת, לא איזו פייה טובה או מלאכית שומרת, סתם עוד מטומטמת
שנראתה דואגת, אבל בעצם סתם מפגרת שלא קולטת שהיא אדישה,
פוגעת, שוכחת
ושוב פוגעת.
ורק כשמאוחר היא מבינה כמה שהיא סתומה שהיא לא מיוחדת כמו שהיא
חשבה,
היא מטומטמת
והוא כבר התייאש,
עכשיו כבר מאוחר.


(סליחה שאני כזאת...)