נגעתי לרגע בהזיה
ו"הזיה" נרתע לאחור
אמרתי לו: "מה? אסור לגעת"?
והוא רק חייך אליי חיוך חיוור
והתפוגג משאיר אותי במציאות
והמציאות ירקה אותי החוצה
"אין לך מקום אצלי", היא אמרה
"אתה שונה"
ואני הסתובבתי והלכתי לי
לא בהזיה ולא במציאות -
מרחף, כן ולא, אולי ובספק
ודווקא "ספק" אירח לי חברה
קרא לי לשבת לידו
וחיבק אותי חזק
אימץ את עצמו ללבי כמבטיח
"אני פה תמיד, ואל לך לחשוב שאעזוב  אותך"
ואז הוא החל לכרסם בלבי
ואני הנחתי לו
ובמשגל סוער עם לבי
נולדת להם בת:
"פרנויה" קראו לה.
עירסלתי אותה בראשי והם האכילו אותה:
הלב הזרים אהבה
וספק הזרים "ספק".
גדלה לתפארת הנבלה.
בקשתי לגרשה מראשי.
אמרתי: "די, גדלת מספיק.
הגיע הזמן לעזוב את הבית -
לכי לצבא"!
אבל היא כמו ילדה מפונקת
הקשורה לאבא ואימא סירבה לצאת מהבית.
באו ידיי החוק וגררו אותה בכוח.
וגם לזה מצאה פתרון
הלכה לקב"ן ויצאה על 21.
חזרה הביתה.
אמרתי: "לפחות תחפשי עבודה"
צחקה בפניי.
הכל יש לה מאבא ואימא.
בזמן האחרון מוצא חן בעיניה
להיות לבד.
פתחה פיצול אישיות:
היום היא "פרנויה", מחר
היא "לבד".
בסוף חצי אחד שלה התאהב בשני
התחתנה עם עצמה
ילדה נכד לאבא ואימא:
"בדידות" נולד שונה.
חסר פה. אוזניים ועיניים יש לו.
בכל יום לקחה אותו אימא למעון בפאתי ראשי
ואחר הצהרים לסבא וסבתא
בלב.
משפחה לתפארת.
גדל גם השרץ.
הסתפר בצד אחד של הראש
צבע בשחור את השיער
עיניים יש לו קפואות כמו קרח
שרירים להרחיק כל אחד.
יום אחד - אף אחד לא יודע למה,
קם ורצח את סבא וסבתא.
אבאאימא הקימו צעקה.
קם וחתך אותם לשניים
כיסח את "פרנויה".
רק את לבד השאיר מכל העסק.
חי עם אבא -
בסוף בלע גם אותו
בלי פלפל ומלח.
אמרתי: "ימות בחברת עצמו"
עבר הזמן...
והזמן אמר לי: "הוא ימות -
אבל בחברת עצמך"...
וידעתי שהוא צודק.
החלטתי לבצע פעולת התנקשות.
בלילה, כשמן הסתם הוא היה לבד -
באתי ורצחתי אותו בדם קר.
ונשארה ריקנות.
שברירית וחיוורת הביטה בי
מתוך גופתו שניה לפני שהתפוגג
אחר קמה, ניצבה על רגליה שלה
ותקפה אותי בציפורניה החדות
כה התעצמה בן רגע.
היה זה סופי אם לא הייתי נרדם
והחלומות לא היו ממלאים אותי.
ובחלום בא אלי מכר ותיק
מכר שנעלם לי לפני זמן רב.
"הזיה" שב לבקרני.
הפעם ידעתי טוב יותר מלגעת בו.
רק הנחתי לו לשבת לידי
וראיתי את הריקנות מתפזרת:
תחילה עלתה באש.
אחר בעשן ולבסוף נעלמה.
והחלומות והזיה נשארו,
מהם התחלתי שוב לבנות את חיי
בלי לגעת בהם
אבל דיי לי לדעת שהם שם.










ואם אתם רוצים לדעת למה התכוון המשורר
http://stage.co.il/Stories/92507