השעה הייתה מעט אחרי חצות, בן אליהו סיים את המשמרת שלו ויצא
לכיוון מכוניתו שחנתה בסמוך, הוא הכניס את המפתח אל המנעול על
מנת לשחרר את האוטו מנעילתו אך לפתע הבחין בדבר מה שלא היה
אמור להבחין בו מונח מאחורי הגלגל השמאלי הקדמי, הייתה זו
חתיכת מתכת מרובעת שחוטים חשמליים השתרבבו מכל כיווניה, מין
קופסה חשמלית שנראתה לו חשודה מההתחלה, בן אליהו הביט לצדדים
על מנת לחפש חשודים וכשלא מצא כאלה, התכופף אל מתחת למכוניתו
והשערתו התאמתה- לקופסת המתכת הייתה מחוברת פצצה שנבנתה בידי
מקצוען ואליה חוברו שני ראשי נפץ שנראו כמו דינמיט.
בן אליהו התרומם, עצם את עיניו ושיחרר אנחה של רוגע, לאחר מכן
נכנס חזרה אל מטה המשטרה וקרא למפקד התחנה שיבוא לראות.
"אז זהו נתן, סיכמנו את הפרטים, הכל יהיה בסדר אבל תענה לי על
שאלה אחת שמטרידה אותי- מי לעזאזל יכול להטמין לך פצצה שכזו?
זה הרי חומר נפץ בעל מטען כבד מאוד"
"באמת שאין לי מושג אמזלג" , הפטיר נתן "בטח אחד הליצנים
שנחקרו אצלי בשבוע האחרון"
"כן", אמר אמזלג ושיחק בעטו "זו השערה סבירה אף על פי שלפי שעה
אין לדעת...רוצה טרמפ הביתה?"
בבית לא יכל בן אליהו להרדם, הוא התהפך מצד לצד והצטער שאביבה
לא נמצאת איתו עכשיו. הם נפרדו לפני שלושה חודשים ומאז החיים
לא ממש חזרו למסלולם. מוטי, בנו הבכור כמעט לא הגיע לבקר אותו
ולילות שלמים הוא עבר לבד, טרוד בעבודה ובדוחו"ת שנחו מולו-
מזל שהחתול נשאר.
הוא הרים את השפורפרת וחייג את המספר של אביבה- הוא המתין
ארבעה צילצולים ואז הורמה השפורפרת
"כן," הוא שמע קול מנומנם, זו הייתה אביבה, למה היא ישנה כל כך
מוקדם? תהה
"היי, זה אני" אמר בן אליהו כמעט ללא קול
"היי נתן, " היא התעוררה לפתע " מה שלומך?"
"סביר" ענה
"איך בעבודה?" המשיכה להתעניין
הייתה שתיקה מצד נתן ולבסוף אמר "ניסו לחסל אותי היום"
"מה??" הוא שמע את אביבה צועקת מהצד השני של הקו " איפה אתה?"
"אני בבית" הפטיר
"נפגעת? אתה בסדר?" שאלה בדאגה "רוצה שאני אבוא?"
שתיקה.
לו רק היית כאן עכשיו נתן חושב ויודע שאם היא תבוא הם שוב
יישכבו
"לא," הוא מפטיר לאחר מחשבה "רק רציתי ש...רק רציתי לספר
לך..."
"טוב," הוא שומע אותה אומרת ונדמה לו שהיא מחייכת קצה חיוך
"אבל אני פה בשבילך נתן. תמיד. ואם תצטרף משהו אל תהסס לבקש
טוב?" היא אומרת ולא מחכה לתשובה "לילה טוב"
טווווווווווווווווווווווווווווווווווו
"לילה טוב" הוא אומר לעצמו וחושב- אולי היא כועסת שסיפרתי..
|
