"When you dream there are no rules,
   People can fly."

" תתפסו אותו, הוא שם" אני מנסה לרוץ, מרגיש את ענפי העצים
שורטים את פני, שומע את קולות הרודפים, מדמה לראות את פרצופם
הצבוע בצבעי מלחמה.
רעש התופים מתגלגל מאחורי מתערבב עם הלמות הלב שלי, אני מנסה
לרוץ אבל ממשיך ליפול. אני חש שהם סוגרים עלי, מקיפים אותי,
הזיעה זורמת לי על הפנים שורפת את עיניי, עוד רגע הם תופסים
אותי אני כבר מרגיש את נשימתם על פניי, שמישהו יעזור לי,
מישהו.

"אה ! ! "

אני קופץ למגע היד מנסה לתקוף. "תירגע, תירגע" היא לוחשת לי,
"זו אני, שום דבר רע לא יקרה לך. תראה איך אתה מזיע, שוב פעם
חלמת חלום רע?,
מאז שחזרת מהבית חולים אתה מתעורר כל לילה רטוב מזיעה", היא
מלטפת לי את המצח מנשקת אותי. "תנסה לישון קצת" מושכת את
השמיכה מעלינו, מחבקת אותי, אני מלטף את שערה באמת כדאי שאני
אנסה לישון קצת.

הם נכנסות אחריי לחדר האמבטיה, לשתיהן שיער שחור ארוך וחלק,
ועיניים מלוכסנות. תאילנדיות, פיליפיניות אני לא זוכר מה אמרו
בסוכנות בארץ.
הם נכנסות לאמבטיה מפשיטות אחת את השניה, פותחות את הכפתורים
בפיג'מות הצבעוניות שלהן, מצחקקות ממלמלות מילים בשפה בלתי
מוכרת. מלטפות אחת את השניה משחקות בשיערן ואני כאילו לא
קיים.
אני יושב באמבטיה מביט בהן מהופנט עירומות, חלקות ידיים דקות
שמתחברות לכתפיים צרות. במשולש השחור הקטן, בחזה הזקור, הפטמות
החומות,
נכנסות אלי לאמבטיה משפריצות מים ממשיכות לצחקק בשפה לא מוכרת,
אקזוטית. אני מושיט יד לתפוס פיסת חזה, לשחק עם איזו פטמה, אבל
היד חולפת באוויר, הבחורה מתקרבת אלי אני חש את פטמתה על שפתי,
אני מזיז את ראשי, וחש רק באוויר העוטף אותי.
אני שומע אותן ממשיכות לצחקק מתרחקות ממני משאירות אותי רטוב
ולבד.

אני שוכב במיטה ער, נדמה לי שכבר שעות אני שוכב כך. היא
מתעוררת, עוזרת לי להתיישב, מביטה בי בלא מאט מבוכה, אני מעריץ
אותה על כך.
מסייעת לי לעלות על הכיסא גלגלים בדרך למקלחת.

"החלום הוא בבואה נוספת של המציאות היומיומית העוטפת אותנו..."