"דר' קליין לטיפול נמרץ", יללות אמבולנסים, מיטות נדחפות לחדר
המיון. אני רואה את עזרה שוכב על המיטה מחוסר הכרה, אני מגלגל
את עצמי החוצה, מבקש מהשומר שידליק לי סיגריה להירגע מאירועי
אותו הלילה.

העשירי בחודש מוקף בעיגול אדום בלוח השנה שעל הקיר, יום
התשלום, יום יום אני תולש מהלוח דף שר זוהר ארגוב, והיום בחצות
יגיע בעל הבית ויתלוש אותי מהדירה החוצה.
שיחה קצרה עם מנהל הבנק שהסתכמה במילה "לא" הבהירה לי כי מכאן
לא תצמח הישועה אני מתחיל לספר לשומר המנומנם, "לא נשארה לי
עוד ברירה".

"אח שלי עזרה, מה עניינים בן אדם?"
"אחי מסטול תחת"
עזרה ידוע יותר בכינוי עזרה גלגלים, הבעלים של סובארו פשע מודל
83 אבל בכל זאת הגלגלים היחידים שהיו לנו.
"עסוק בן אדם" שאלתי אותו.
"אח שלי, שעה אני מנסה לכבות את האור במקרר, כל פעם שאני פותח
ת'דלת הוא נדלק מחדש"
"עזרה, אח שלי, אני צריך טובה בן אדם"
"וואלה, מה הבעיה?"
"קפוץ לכאן, נדבר על איזה ראש"
עד שהוא יגיע התחלתי לחמם את הבאנג מעביר את המצית לאט, אתה
יודע, בעדינות, לוקח שאיפה ארוכה ממלא את הבקבוק בעשן...

"בזזז"

הצלצול בדלת הקפיץ אותי, הראש התפזר על השולחן בסלון, משתעל
קמתי לפתוח את הדלת.
בעל הבית עומד בכניסה בעיניים אדומות "היום בעשר בלילה אני בא
לקחת ת'כסף או שהלילה אתה ישן בסורוקה" מנופף מולי באצבע חדה,
" אין בעיה, אין בעיה בן אדם היום בעשר" אני מרגיע אותו, מסתכל
על עזרה אוחז במעקה מנסה לטפס במדרגות מסטול רצח.

"תגיד אתה לא גר בשמעוני 9" הוא שואל אותי, עצבני.
"לא אני גר כאן?! "
"שעה אני מצלצל בשמעוני 9, אף אחד לא פותח לי,"
"אבל אני גר כאן! ! ? "
"אבל שעה אני מצלצל! ! ! " הוא מסביר לי.
"עזוב אותך בן אדם אני מצטער" כדאי לוותר הבן אדם גמור לגמרי
"בוא תיכנס, יש לי כאן חומר בן זונה, אתה מוריד שני ראשים, אתה
רואה פילים מתעופפים לך בחדר."

"אני מכניס אותו לדירה מביט החוצה ונועל את הדלת, יש אנשים
שבשבילם עישון זו תורה שלמה. מחשיכים את הבית, שמים את המוזיקה
הנכונה. אני, רק תן לי מבחנה וסיבה." אני מספר לדב, השומר ככה
קוראים לו. סטודנט שנה שניה, מנסה להסתדר עם לימודים ועבודה.

"אין לי כסף בשיט בן אדם" אני מסביר לעזרה את הבעיה על רגל
אחת.
" מה אתה רוצה לעשות? " הוא שואל אותי, נשען על הספה בעיניים
עצומות.
"בוא, יאלה בוא נצא לסיבוב" אני לוקח את המפתחות מהשולחן.

התחנה הראשונה שלנו בפינת הרחובות ביאליק שמעוני בפיצוציה
החדשה, אני עוצר את הרכב "עזרה, חכה שנייה".
"תביא לי מבחנה" אני פונה למוכר, בחור מבוגר עם שן זהב, הוא
פונה לעבר המדף "ראש קטן או גדול ?"

  "זה שוד תרוקן את הקופה עכשיו ! ! !"

אני דוחף לו אקדח בגב, הוא מסתובב אלי המום עם המבחינה ביד.

"174 שקל, זה הכל?! " אני שואל אותו.
"אני מצטער בחור, המצב קשה, יש מיתון"
"כמה בשביל המבחנה" אני קוטע אותו,
" שבעה שקלים, אתה רציני" וקוראים לי שודד, החבר'ה האלה רק
רואים את הפרצוף האשכנזי שלי ישר מקפיצים מחירים. אני מוציא
שלושה שקלים מהכיס " הנה שבע, שיהיה בהצלחה", נכנס לאוטו יאלה
עזרה לתחנה הבאה.

שמונה בערב, עזרה מסדר את הראש אני סופר את הכסף, זה לא לוקח
הרבה זמן. הוא מוריד אותו בשאיפה מהירה אני שומע את ערבול המים
בבקבוק "נו?"
"845 שקל, ומבחנות עד השנה הבאה, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים
לעבור לשלב הבא".

"אתה לא רציני, אח שלי אתה מטורף".

"תקשיב לי בן אדם, אני צריך לשלם שכר דירה תוך שעתיים, מאיפה
אני אביא את האלף מאתיים? !, אתה רוצה לראות אותי יישן אצלך?"
זה כנראה משכנע אותו, הוא מרים את הטלפון מתקשר, "אה גבר" אני
שומע את הברכה בצד השני, סוף סוף אני נושם לרווחה.
" מה הבעיה" אני שומע אותו שואל, יוסי, ידוע יותר בכינוי יוסי
'חמש דקות' בגלל "אין בעיה תוך חמש דקות אני אצלך".

"אז מה הבעיה גבר, אלף מאתיים, אין בעיה חמש דקות אנחנו
מארגנים ת'כסף, רק תארגן לי איזה ראש בינתיים" יוסי 'חמש דקות'
יושב על הספה בדירה שלי, רגוע, מביט בעיניים הכחולות שלו
בבאנג, אני כבר מרגיש יותר טוב.

"אז מה אתה אומר בן אדם, מאיפה נביא ת'כסף" אני שואל אותו,
מנסה לשחק אותה גבר.

"תחשוב גבר, תחשוב, איפה יש כסף בבאר שבע?"

"אח שלי, כל היום אנחנו מסתובבים, לא מצאנו כלום, כלום !.
אפילו בסופר בווינגיט היינו, כלום העיר יבשה" עזרה מתערב
בשיחה.
" זה בגלל שלא חיפשת במקום הנכון גבר, מה יש בבאר שבע?" הוא
שואל אותנו.
"גמלים ?" עזרה שואל, "פורום ?" אני מנסה.
"בחמישה שקלים" הוא מוסיף,
"פאלפל ! ! !" אני ועזרה צועקים ביחד.
"פאלפל, אנחנו הולכים לשדוד את מרכז הפאלפל והשווארמה במרכז
אורן".

מרכז אורן, לב שכונה ד', מרכז הפשע והרשע של באר שבע המערב
הפרוע של העיר לא סתם קראו לה דאלס. כן, והמקום הזול ביותר
בארץ לקנות פאלפל.

"אח שלי אתה מטורף לגמרי, פשוט מטורף" עזרה רועד כולו מנסה
להדליק את המצית. "תירגע בן אדם, יהיה בסדר" עזרתי לו להוריד
את הראש לנצח את הפחד, "כן יהיה בסדר גבר, תוך חמש דקות הכסף
אצלנו".

"אף אחד לא זז, איטס אפאקינג רוברי" צעקתי בפאלפל. אף אחד באמת
לא זז, כל המבטים הופנו אלי, האנשים בתור המתגלגל עד שדרות
הנשיאים, הנרקומנים ליד השש-בש ואפילו הקדושים על הקירות,
כנראה שבאר שבע היא לא המקום לצטט בו מתוך סרטים של טרנטינו.
המזל שיוסי לא התבלבל " זה שוד גבר, תוך חמש דקות כל הכסף
אצלי" מנופף באקדחו מול פרצופו של התימני.
בינתיים עזרה באוטו ממשיך לצפור בהיסטריה, "...תוסיף לי חמוצים
בפיתה וקצת טחינה, כמה זה יוצא עם שתייה?" "שמונה שקלים?" לא
כסף, "בן אדם, רוצה משהו" שאלתי את יוסי שהיה עסוק בסחיבת
השקים עם המטבעות לאוטו  "גבר תארגן לי חצי מנה".

"שיחקתם אותה, אה? " אומר לי השומר "הנרקומנים לא נגעו בכם?"
"בן אדם רעדו כאילו הם בקריז" "המוכרים בפאלפל, האנשים בתור?"
"וואלה, בן אדם בסבבה, הכל נגמר תוך חמש דקות, כמו שיוסי אמר"
אני מספר לו מחייך שאני נזכר, "אז מה? " הוא שואל "איך הגעת
לכאן בסוף?"

אנחנו יוצאים מהפאלפל נוסעים במהירות לכיוון העיר, רואים ניידת
חונה בכניסה לסורוקה, היינו חייבים לעצור ברמזור אדום, מחכים
שהאור יתחלף, עזרה מדליק בינתיים סיגריה. אני סופר את הכסף,
ערמות של מטבעות...

"בום"

אנחנו נזרקים למרכז הצומת, הזקנה מאחורינו, הכלבה לא ראתה את
הרמזור.