לא ששעוריי הנשק של מיה היו יותר טובים, אבל אז, כשהאחיות עשו
לקולט מנהלת המחלקה, פן זה היה נורא.
היום בדרך לעבודה, לבושה הייטב, שוב ניזכרתי  בהן. ברופאות
שהיו שיא הטיפוח... רק שצרור המפתחות לדלתות שנפתחות רק
מבפנים, הרס להן את הלוק.

טוב כולם יודעים שזה אמא של האכזריות שם ובכלל, אני רוצה לכתוב
משהו, לא על החולי.

בבוקר! בקפה שלי, אחזתי בפרויד פרק א', דווקא היה  מעניין.
אפילו גיליתי שעם כל ההרהורים הקוגניטיביים שלי (ועוד נתתי
למישהי באוניברסיטה את החומר הישן החושפני)                  

יש עוד טעם לקרוא פסיכואנליזה, את לאקאן אני שונאת
הסכיזופרן שכל תל-אביב ידעה עליו קינא בזאת שפעם כולם העריצו.

אני חושבת שמעבר לחנויות פשוט נעים לראות איך הבגדים מונחים על
האנשים.
ובכלל, גם לנעלי התעמלות יש נוכחות.
עכשייו אני מחליפהית סטודנטיאלי, בבית מלכותי. כלומר ההורים
קנו לי דירה.
סטודנטיאלי אצלי זה הרבה דברים - קודם כל חפצי הקש האהובים,
ואחריי כן הב"א בפסיכולוגיה, המדשאות, הרעיונות.

הייתי נורא עייפה אחריי התיכנונים בדירה אתמול עם אמא.

בבית על אדן החלון הבטתי בקופסאת הסיגריות  וחשבתי על הכתיבה.