בזמן האחרון לפעמים אני רוצה לצעוק שאני אוהבת.
אני אוהבת אותך!
אני לא יודעת למה אני אפילו לא לוחשת,
אני משערת שאם אני כל כך רוצה לצעוק את זה אולי זה באמת.
אבל אני לא, אתה עושה לי לחייך, אתה טוב אלי, אתה מבין, אתה
נותן מעצמך, אתה כל כך אתה, וזה כל כך הרבה.
אתה בדיוק מה שאני צריכה, וכל כך טוב לי.
אני מחפשת מה פה לא בסדר...
חייב להיות משהו לא בסדר בכל העניין הזה,
הכל יותר מדי טוב.
ואני כל כך רוצה להגיד לך כל פעם שאתה נותן לי חיבוק, ונשיקה
קטנה כזאת ונוסע לדרכך, אני רוצה לצעוק "אני אוהבת אותך"
ושתשמע.  

אבל אני אף פעם לא אומרת או צועקת או אפילו לוחשת.
אולי אני לא יודעת איך לומר זאת ראשונה,
אולי אני פוחדת מתגובה,
אולי אני פשוט אוהבת לשמור את זה לעצמי,
במעט הזמן שאתה שלי קרה הרבה, עברנו הרבה.
אתה למדת להכיר ממני הרבה. אולי זה פשוט נורא מהר,
אבל עדיין, אז מה אם זה מהר?
אני לא מרגישה שזה רץ.
זה פשוט טוב. אז מה היא בעצם הבעיה שלי, אני לא יודעת.
ברגע זה רק טוב לי וטוב לי וטוב לי ולא אכפת לי כמה שטחית או
מטומטמת אנשים כאלה או אחרים יקראו לי אני יודעת מה יש ביננו
ואני פשוט מתענגת על כל רגע שלך
ועדיין אני רוצה לצעוק לך באוזן!