קימורי פנים מפוסלים, רכים,
מתרכבים פשוטות
אל קפלולי כף יד מדוייקים
כמו חריצי הרכבה;
שני גופים מזוקקים,
טיפה לטיפה,
אותנו הפיקו מאהבה
זיפים משרטטים בעורי
סודות ורודים, מפות אובדות,
ואצבעותיי המכוונות פורטות בהם
צלילי חידות
צל עומם בעור החם
כמו אבק קסמים
נתלה
וחסד שפשופי ידי מפיק
ברק משאלה
בוקר מכורבל מציץ
ומתנמנם מבעד לחריץ
אני ערה בגוף ישן
כבדה, נושפת קור עשן.
פסיעות ברוח וזריחה,
כמו קפל בשמיכה -
את זכרון נעימותם
מסגיר בלחי ורוד-חותם;
כשהבל עייפות נשטף
בלגימה רותחת,
צעיף האושר נעטף
סביב שערות עסיסיות מקלחת...
הד פיהוק ומתיחה
מקופלים למראשותינו,
ורק שרידי החשיכה
כלואים בין צמד כפותינו |
