אני הולך לי ברחוב...מזיע.כולי מזיע..ולא, זה לא קיץ,יורד גשם
אפילו.
כולם עם מטריות ..ואני לא..אני מזיע,וחם לי ובא לי למות.
אני לא מאמין..זה לא קורה לי..זה לא יכול להיות...לא לי...זה
חלום..חלום..אני לא מאמין....למה לי?
עשיתי משהו למישהו?אני רק אהבתי אותה...אהבתי אותה יותר מהחיים
אהבתי, יותר מהכל! מה לא הייתי עושה בשבילה?את החיים נתתי...את
הנשמה!! כל מה שהיא ביקשה עשיתי.
אם זה לוותר על המשחק כדורסל שמשדרים עכשיו בטלויזיה, בשביל
"שיחות נפש" איתה. על כמה אני לא בסדר.וכמה אני לא עושה ככה
ולא עושה ככה, ואז היא בוכה. כל הזמן בוכה..ואני מרגיע
אותה,ואומר שאני מצטער..ולא יקרה שוב....והיא בוכה.
ומי בוכה עכשיו???מי??????אני בוכה!!!
אני רוצה לצרוח על כל העולם!!!למה אהבתי אותה....???למה?
אנשים מסתכלים עליי ברחוב,הולך כתמהוני, רטוב כולי...מסתכלים
ומדברים....ומדברים..ומדברים...כאילו להם אין צרות!
להם אין את מה שיש לי!
נבלות! איך הם מעיזים להסתכל עליי בכלל ??
איך...איך היא יכלה?
הייתי קם כל בוקר ורואה את הפנים שלה, הפנים היפות שלה..מדהימה
שכמותה..כל כך יפה...
זונה! איך היא יכלה לעשות לי את זה? איך???אני שונא אותה
עכשיו!!שונא!!!
איך היפת נפש הזו באה אליי ביום בהיר ואמרה לי:"לא טוב לי, אני
רוצה הפסקה".
"אבל למה?" אמרתי...
"אתה לא עושה לי טוב, אתה לא מתנהג כמו בן אדם יותר".
"מה? למה את מתכוונת"?
"כל היום רק מעשן את הסמים שלך ו.."
"זה כולה גראס מתוקה.."
"זה לא מעניין אותי!!!!" היא צורחת..."אתה מסטול כל היום ואתה
לא שם לב למה שקורה מסביבך!
מתי תמצא עבודה ? מתי תעשה משהו עם עצמך? תלך ללמוד משהו?
"אבל..." אני מנסה להגיד משהו, להסביר את עצמי.
"שום אבל, אני עוזבת"...
והיא עזבה...עזבה אותי....
הייתי לבד חודש, חודשיים.....אחרי 6 שנים עם אותה אישה.אותה
ילדה קטנה שהכרתי בצופים.
זונה!
ואז יום אחד...אחרי חצי שנה היא באה. היא רוצה אותי בחזרה...
ואני מטומטם....מקבל אותה, אוהב אותה יותר מאי פעם, מזדיין
איתה כל היום וכל הלילה....
וחי...בלי דאגות.....
בלי....דאגות.......רק עם דאגה אחת.....
למה??
למה היא לא אמרה לי???
ואחרי כמה זמן נהייתי חולה....חולה ממש....זה התחיל משפעת ועבר
לזה שאני לא יכול לזוז..לא יכול ללכת.
והלכתי לרופא, היום....ויש לי שפעת....שפעת נוראית שרק הולכת
ומסתבכת וגם דלקת ריאות.
וגם יש לי איידס!!!!
א-י-י-ד-ס!
כן.......זה מה יש לי.....זו המתנה שלי ממנה....אחרי חצי שנה
שלא ראיתי אותה. את האישה שלי.היא שכחה לספר לי שהיא שכבה בטח
עם חצי מהעולם בזמן שנפרדנו....הזונה!
היא הורגת אותי!!!!!
ולי יש איידס......ולכם אין! ולי יש!!!
חם לי, ואני מזיע...אני עולה במדרגות הביתה.השרמוטה בטח מחכה
לי...לדעת מה יש לי...מה יש לה, הזונה!!!היא לא תדע אף פעם.
אני נכנס הביתה...היא מסתכלת עליי בפרצוף מבוהל....אני כולי
רטוב...
"מה...."
זו המילה האחרונה שהיא מספיקה להגיד. אני מוציא את הסכין הכי
חד שקניתי עכשיו בחנות למטה...הכי ארוכה, ותוקע לה אותו חזק
בלב....
בלב הקר שלה ...והיא מדממת.
שתדמם!!!!!גם אני דיממתי לא פעם אחת בגללה....!
"אני לא אמות לפניך......כלבה!" ,אני צורח.
היא מתה ...היא מתה!
ואני פותח את הדלת...עולה עוד כמה קומות....מגיע לגג...מסתכל
על הנוף של תל אביב...עיר מלוכלכת! ויש גשם....ואני לא רוצה
לחיות יותר.
גם ככה אין לי חיים..יש לי איידס!!!!!
אז אני עוצם את העיינים..מנסה לחלום..חלום אחרון..ואז
קופץ....15 קומות...למטה...למטה.....למטה....