פגשתי היום את ישו בבר.
כמדי כל יום,הלכתי לי לבר, אחריי שסיימתי את המשמרת.
התיישבתי במקום הכמעט קבוע שלי.
הברמן סימן לי לשלום, אני הנהנתי חזרה.
ואז ההוא, ישו, נכנס. יש לו הליכה כבדה, לישו הזה, יש לו זקן
עבות ושיער שמגיע עד המותניים, הוא בא והתיישב לידי.
לא רציתי לנעוץ מבטים, על מנת לא להביך אותו (וביננו גם לא
להבריח..)
הוא והברמן לא הכירו.
ידו הימנית אחזה בכוס גדולה, כזאת שמיועדת רק לבירות, ובידו
השמאלית אחז בסיגריה, מתוצרת " american natural cigarets " -

איזה שם מוזר לסיגריות.
אני יכול להשבע שראיתי, על אותה יד, סמני חריכה במפרק ואחריי
העדות הזאת, כבר אין פה מקום לספקולציות - הבחור שיושב לשמאלי
הוא ישו.
צורת הישיבה הכפופה שלו, הסגירה את המצב הנפשי שהיה שרוי  בו,
(קראתי על זה באחד מספריי הפסיכולוגיה למתחילים).
פניתי אליו בתרוץ טיפשי, הייתי חייב לשאול אותו כל כך הרבה
שאלות (לא כל יום מתיישב לידך אלוהים של מישהו אחר) הוא הנהן
בכדי לא להעליב אותי, אני בכל זאת נעלבתי.
כל חיי חייתי בתחושה של "השגחה עליונה" והנה, ישו בכבודו
ובעצמו יושב לידי, לוגם בירה, צופה במשחק בייסבול משעמם ולא
משתין יותר מידי לכיווני.
ניסיתי נושאים שנוגעים לליבו, כמו: תחיית המתים וגלגול נשמות
אבל ההוא, הישו הזה, הסתכל עליי בביטול ובזוית שפתיו קלטתי
גיחוך מעליב.
אנשים סביבנו נראו משולהבים מהמשחק שהוקרן בטלויזיה, אני הייתי
מאוכזב.
תמיד חשבתי לעצמי, שאם אלוהים  קיים, אז הוא בטח נמצא בניו
-יורק, רק לא דימיינתי אותו כל כך אפטי.
הזמנתי לי בירה נוספת והתחלתי לכרסם את שאריות הבייגלה שהיו
בקערה לידי.
"the beatles" הנעימו לי את שעות הייאוש שלי בבר, זמזמתי איתם
את
"(you know my name (look up the number" אני ממש אוהב את השיר
הזה - חבל שאני מזייף.
חצי כוס בירה השארתי על הבר ויצאתי משם.
אני לא מצליח להוציא את השיר הזה מהראש.