פעם אחת לפני שנים רבות,
היתה באחת הממלכות
נסיכה יפה וחמודה,
שהיתה עצובה ובודדה.

ולמה זה קרה לנסיכה?
 היא היתה מאד במבוכה.
 הכל אצלה היה רגיל, פשוט,
 רק שהיא לא יכלה לחלום, אפילו בטעות.

וכך כל ערב כששכבה לישון,
תפילה אחת נשאה אל אלוהים שבמרום:
"תן לי לחלום חלום קטן.
זה ישמח אותי להמון זמן".

 וכך, בכל לילה ולילה,
 בקשה חלום - ולא היה לה.
 ראתה סרטים, הביטה בתמונות,
 אבל כלום לא גרם לה לחלום חלומות.

לילה אחד קראה בספר.
היה שקט, וחושך בחדר.
רק מנורה אחת דלקה
מעל ראשה של הנסיכה.

 והיא קראה וקראה בלי להפסיק
 לא פספסה שם אפילו פסיק.
 ולא הרגישה איך נעצמות עיניה
 והספר נופל מתוך ידיה.

ובלי לשים לב כך פתאום
עברה מהספר - ישר אל החלום,
וכל מי שהכירה בספר שקראה -
ראתה בחלום - ואת כולם זכרה.

 כשהתעוררה בבוקר אל שמש בוערת
 שכבה במיטה כולה מאושרת
 "הנה - חלמתי גם אני חלום"
 והיתה מאושרת ממש כל היום.

ובערב למחרת - שוב לקחה ספר
ושוב נעלמו המיטה והחדר,
והלילה, בחלום, הכירה נסיך נהדר
שעל סוס לבן, כמובן, דהר.

 והוא לקח אותה לחדר נשפים
 והכיר לה מקומות יפים
 והנסיכה התאהבה
 מכף רגל ועד ראש - כולה להבה.
 כל היום לא יכלה לחכות שהלילה יגיע
 עד שתחזור אל הספר - והנסיך יופיע.

ועברו הימים והשנים חולפות.
הנסיכה התבגרה, והיא יפה בין היפות.
ועדיין קוראת באותו הספר
ועדיין הנסיך מופיע בחדר.

 כל בוקר התעוררה עם קצת עצב בלב
 שהנסיך שלה, שאותה כל-כך אוהב,
 לא איתה כל היום -
 אבל היא שמחה שהיא יכולה לחלום.

ויום אחד המלך והמלכה ערכו נשף.
הערב היה יפה - ממש כשף
האורחים היו חגיגיים ויפים -
הנשים בשמלות מפוארות וצעיפים,
הגברים במעילים מהודרים,
והיתה תזמורת, והיו ריקודים.

 הנסיכה ישבה, והיתה די משועממת.
 במשך היום, כאמור, היתה רק אוכלת ונושמת.
 החיים האמיתיים היו בלילה מאוחר,
 כשבא הנסיך - ויותר לא איכפת משום דבר.

ופתאום הרגישה ביד על גבה.
הסתובבה - ותדהמתה היתה רבה:
הנסיך שלה - הנסיך מהחלום
הוא אמיתי, וקיים, והוא פה כך פתאום!

 "בואי נרקוד" אמר בחיוך
 וקולו עדין ונעים ונמוך
 שערו הבהיר כולו תלתלים
 כך בדיוק זכרה אותו מלילות קודמים.

והם רקדו, והם טיילו,
וכך כל הלילה יחד בילו
ובבוקר, כשהתעוררה אל אור היום,
שמה לב, שהלילה לא חלמה חלום.

 הנסיך בא אליה באמת, ללא עניינים,
 וכל החלומות שחלמה במשך השנים,
 הכל התגשם. כל הפסיקים והנקודות -

                 אבל עזבו. זה רק באגדות.