האם תוכלי להסביר, אחות יקרה, איך הורגים איש מת?

תפסו ברגליים. ילדים יקרים. תפסו בידיים. קשרו את ראשי למיטה
הלבנה. תחבשו הרגליים. תחבשו הידיים. תחבושות לבנות. ואחות
נחמדה עם חיוך מאולץ תתופף בציפורן עם לק של אדום על זכוכית
המזרק לוודא שלא התחמקה לה בועה. מה רע בבועה? בועה קטנה,
שקופה. ורידים סגולים. ורידים כחולים. פנים ירוקים. אוהבת את
הבועה. היא תזריק לי חומר שקוף. שישאב את תוכי למיטה. שלא
אגרום בעיות ואטריד. שיהיה ממני קצת מנוחה. להרוס את המכונה.
דיי. בבקשה. רק עוד קצת. עוד טיפה. אחות יקרה. לשכוח. נפילה.
והלכתי הבייתה.
. צימאון. גרון כל כך יבש.לסת חורקת, שומעים? לא. להרוג את
המכונה להרוג את המכונה
לאן את הולכת?
בואי הנה רגע. את שומעת.
לאן את הולכת?
תקשיבי. שתקי ותקשיבי. לדממה. לטיפות של החומר צועקות לשקית
השקופה. יורדות לאיטן במכשיר ליד המיטה. להרוג את המכונה! כל
כך הרבה כפתורים. מנגנוני הגנה. להרוג להרוג..
קמצוץ ריכוז, אחותי. לזה את זקוקה. קצת מהסיפוק. קצת מהחוסר
סיפוק. מי מסופק? מאושר? לא. מי מאושר, מי? מתה לצאת מהמקום
הזה כבר. שוב בקשתי נדחתה. לא מאושרת. אף אחד לא מאושר. פה זה
מאסר עולם כפול חמישים גברת. הטיפות יורדות מאליהן מעליי.
נשטפות. אין אפשרות חנינה. מנחמת אחות נחמדה. והטיפות בשלהן.
ושוב כמו תמיד. דרך הסורגים תמיד נדמה שהשמש זורחת. וכשאצא,
שוב הטיפות יזכירו לי את העולם שבחוץ. מעבר לחומה שמנגד.
בקשתך נשלחת לטיפול. ובמקום נערמת בניירת של יום אתמול. עוד
הבטחות מנופצות. הבטחות מתות.הבטחות שבורות. ואחרי זה הם עוד
תוהים מדוע אין לך אמון באנשים
מאוד עסוקים הם במשרד היום. ניירת של אתמול לגורס בבקשה. אין
להם זמן לילדים אבודים. תבואי שבוע הבא. רק עוד קצת. אחות
נחמדה. עוד מהחומר של הנפילה. אם מגיעים לרצפה אז מתים. את זה
לא ידעתם, אה?
עכשיו כן. עכשיו אין. עכשיו כבר לא נשאר . מחשבות מתמוססות בין
הטיפות הקטנות. בועה אחת וחסל. איך זה לחיות בתוך בועה, ילדה?
מי לחץ על המתג? חוצפה. הלו? מי כיבה את האור? ואולי זו השמש
שנמאס לה לבזבז אנרגיה על אדם כל כך סתמי
חשוך פה עכשיו. במכונה. איפה הכפתור של הסטאנד-ביי כשצריך
אותו? האחות כבר הלכה. עכשיו זה רק את והחושך ילדה. והטיפות,
עדיין. הן קפואות. זורמות ישר לתוך הוירידים. כל כך שקט פה
בפנים. שוכבת על החוף. החום של השמש מרדים. והגאות סוחפת אותך
לאט לתוך הים. מה את מחייכת? את ישנה. כל כך ישנה. ששש...
לחישה. הגוף ישן והמחשבות נודדות. מרגישה קרובה ילדה? בואי
הנה. בואי לכאן. מרגישה רחוקה? מרגישה? משהו? חבל. ילדה בשמלה
אדומה וצמות. מה שמו לך בורידים? מכרו לך חלומות. מקומות
רחוקים. זיכרונות אפורים. ילדות מטושטשת. יום אתמול שנשכח.
תדחיקי. תכחישי. תשליכי. תשכחי. תפעילי את כל מנגנוני הג'ננה.
תדחיקי ,תדחיקי. את רואה? אני מבינה. להרוג את המכונה
מחשבות מתקלפות כמו דפים מצהיבים של מחברת ישנה, שאת כל המילים
אכלו החורים. המערכות קורסות, נורה אדומה. להרוג להרוג את
המכונה.
אתם מכירים את ההרגשה, ילדים יקרים, של חוסר שליטה? המוח מצווה
לזוז, מסרבות. מכונה עלובה. המערכות קרסו. מזל שיש לך תוכנת
גיבוי...

תשני ילדה. ששש... לכי לישון על המיטה הלבנה.
הידעת, אחותי היקרה, שבועות יכולות להרוג?

ולבסוף. כשכל השכבות מתקלפות ולא נשאר במה לאחוז.
בעקביות מורטת עצבים, צועקות להן הטיפות.


01-01.