[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשאתה הולך בסמטה חשוכה אתה יכול לחשוב על כל מיני דברים
מוזרים
הרבה דברים שלהפתעתך כלל לא קשורים למטרתך העיקרית ולסיבה
שבגללה אתה בעצם כאן בסמטה..
אז בעודך חושב על ההיסטוריה של האנושות ומחפש מקום חשוך ומבודד
דיו להשתין, אתה יכול לפתע להגיע להארה.
אני הגעתי להארה כזו... פעם.
זה היה מוזר, בהחלט מוזר, משהו שפשוט מכה בך, משהו שגורם לך
לתהות איך לא חשבת על זה עד עכשיו, כל כך ברור וממש מתחת לאף
שלך.. ואז אתה מגחך.. מין גיחוך מתגבר שכזה שהופך במהירות
לצחוק מתגלגל..
צחוק שכנראה העיר את אחד השכנים וזה פתח את החלון וירק לעברי
כל קללה שהכיר וכנראה גם כמה שהמציא באותו הרגע...
ממש לחץ לי..
סגרתי את 2 הכפתורים בג'ינס שהספקתי לפתוח ופתחתי בריצה קלה
לעבר הרחוב..
מואר ומאוכלס מידי.. חיפשתי סמטה נוספת.. הפעם, חשבתי לעצמי,
לא אצחק..
אך שוב בעודי פותח את כפתורי הג'ינס שלי מוכן להוציא את האיבר
ולשחרר את הלחץ המעיק היא הגיעה, אותה הארה מוזרה, שאף על פי
שרוממה את רוחי ודחפה אותי שוב לפתוח בצחוק מתגלגל ומאושר
שכזה, קיוויתי שלא הייתה מגיעה שוב, או אולי בזמן אחר...יכולתי
לראות אורות נדלקים דרך כמה חלונות ושוב נאלצתי לכפתר את
הג'ינס ולשוב לרחוב.. נושך את שפתי התחתונה מתאפק להחזיק את זה
בפנים..
כשהגעתי לסמטה הבאה לא התחלתי מייד את כל התהליך, במקום זאת
עצמתי את עיניי וניסיתי לשמור על שלווה, ניסיתי להרחיק את
ההארה ההיא ממוחי מספיק זמן כדי שאוכל להשתין..
פתחתי את עיניי, רגוע ושלו.. התחלתי לפתוח את כפתורי הג'ינס...
אחד אחד  לאט לאט, שומר על קור רוח.. הוצאתי את הזין שלי ושוב
עצמתי את עיניי... זרם חמים שהעלה אדים בלילה הקר זרם מתוכי,
חייכתי בעליצות, או שמא הייתה זו עליצות יתר... אותה הארה ששבה
למוחי והפכה את החיוך התמים שלי לאותו צחוק רועש ומתגלגל..
בעודי משתין וצוחק הזרם נע מעלה ומטה במהירות וחלונות התחילו
להיפתח...
הפעם אישה זקנה ומקומטת בחלוק לילה ראתה אותי עם הזין בחוץ
והתחילה לצרוח בקולי קולות...
אחד הדברים היותר קשים שעשיתי היה להפסיק להשתין באמצע...
במיוחד באותו הרגע, עם אותו הלחץ ואותה הרגשת הקלה מבורכת
שהייתה רק בחיתוליה כשהזקנה הבלה התחילה לצעוק... קיללתי בעודי
נמלט לסמטה שהקבילה לאותו הרחוב מתפלל שהמכשפה לא תקרא
למשטרה...
בעודי קופץ מעל הגדר המשוננת שהפרידה בין הסמטאות אותה הארה
ארורה שבה אליי, ואיתה אותו צחוק מתגלגל ומעצבן.
קצה הנעל שלי נגע בגדר והנחיתה שלי נכשלה... הקרסול שלי התעקם
וכשניסיתי לקום הכאב הפיל אותי חזרה לרצפה, מרחוק יכולתי לשמוע
את הצליל המעצבן של הסירנה, זה שחודר לך לתוך המוח... רציתי
לברוח ולא יכולתי..
כל אותו הזמן בו אני נאבק בכאב וזוחל על ריצפת הסמטה החשוכה
הזרועה בקונדומים משומשים לא יכולתי להפסיק לצחוק... אותו צחוק
מעצבן שהסגיר אותי ומשך שני שוטרים מגודלים לבושים בכחול אליי,
אותו צחוק שהכניס אותי לצרה הזאת מלכתחילה ואותה הארה שגרמה
לו..
ואני צריך להתחיל להסביר לשוטרים מה עשיתי שם עם הזין בחוץ
בשעה כזו של הלילה, או אולי אסביר להם מה גרם לי לצחוק כל כך
חזק...
האמת שהחיסרון של הארות מסוג אלו הוא שאף אחד אחר לא מצליח
להבין אותן, ידעתי שהניסיון להסביר ייכשל, האמת שלא היה אכפת
לי..
בעודי צוחק עצמתי את עיניי נשכתי את השפה התחתונה בהקלה ברוכה,
השוטרים כבר היו קרובים, גם זה לא הפריע לי, הרגשה של חמימות
עטפה את אגני והתפשטה מטה לכיוון רגליי, גם הכאב כבר לא שינה
כלום, רק ההקלה הברוכה והצחוק המרגיז אותו כבר למדתי לאהוב...
כשהשוטרים הגיעו צחקתי מכל הלב... הרי ידעתי משהו שהם לא...
חבל שאני לא יכול להסביר מה בדיוק...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ואם בהוטמייל,
לא בא לי?


-לכי לבמה
חדשה.

- אה. מה?


דיאלוג עם
בלונדינית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/1/02 19:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'פרי דירדן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה