18.12.01

כששיטפונות הכאב שוטפים את צמחי האהבה
ומשתלטים לאט, לאט על כל פרי ופרח,
חושך נופל על פני נשמתך,
זרעי כעס ושנאה נובטים מלבך,
ותחושת חוסר מנוח חש גופך.

חייך נראים חסרי תועלת,
אופייך משתנה מנגד עיניך
ואינך יודע כיצד לעצור שרב זה,
אשר להבותיו פוגעות ומייבשות את נהרות הכאב וצמחי אהבתך.
ומה שנשאר.
כלום.
מוות יראה כשיגרה והצחוק ייכחד שם בתוכך.

אך כשהשלכת תחל, עלים של זיכרון על שדותיך
ותראה הציפורים אשר איתן עפת נודדות בשמיך,
אתה תתעורר,
אור קטן בבפנים ייזכר.

תראה אהבה בצמחיות הפורחות,
אך אל תשכח מה קורה כשהעונות מתבלבלות.