אני לא יודעת למה, אבל זה בעיקר הוא שיושב לי בתוך הראש (והלב)
כ"כ הרבה בזמן האחרון. אולי זאת הריקנות הזאת, המחסור באנשים
אחרים. אבל זה לא יפה לדבר ככה, כי אני באמת משוגעת עליו, וכל
כך כיף לי שיש לי אותו... אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו.
כמעט כל יום הוא מתקשר. השגעונות שלי? הביישנות שלי? אחרים כבר
מזמן היו מתייאשים. אני לא מבינה איך יש לו סבלנות בכלל. אבל
אם יש לו סבלנות, זה סימן שבאמת אכפת לו, וזה גם סימן שהוא
באמת רואה את הבפנים שלי, ולא רק את מה שנראה מבחוץ. אין לי
הרבה אנשים כאלה, ואני נורא רוצה לשמור על אלה שיש, כי אלו
האנשים שבלעדיהם אני לא אוכל להסתדר בחיים. הם אלה שנותנים את
הכוח ואת המשענת לכל דבר.
אני כותבת "הוא" עם כוונה מלאה ש"הוא" יקרא את זה, ככה שלמעשה
הכתיבה הזאת בגוף שלישי דיי מיותרת. אבל אולי היא תעזור לי
להיות יותר כנה אז אני אמשיך איתה.
אוף! פעם חשבתי שאני אוהבת אותו. אח"כ עבר לי. אח"כ זה שוב
חזר, ושוב עבר. הקשר הזה הולך ומעמיק ומתחזק, והגעתי למסקנה
שככה טוב (או אפילו נפלא) וככה אני רוצה אותו. בתור הידיד הכי
טוב שלי. כ"כ חמוד וכ"כ אופטימי, וכ"כ מעריך אותי, והפוך ממני
כמעט בכל דבר אפשרי. ועם כל זה, מכניס לי המון צבע לחיים. צבע
שעושה לי כ"כ טוב.
אז אמרתי שעבר לי. ועכשיו אני כבר שוב לא בטוחה בכלום. אני
מנסה לשכנע את עצמי שזה סתם בגלל שאני רוצה מישהו, ומי יודע,
אולי זאת הסיבה. ואין לי אף אחד אחר, וגם לא יהיה בזמן הקרוב,
כי אני כל כך אני. אוף!
ואולי... אולי אני בכלל אוהבת אותו? החברה הכי טובה שלי אומרת
שזה כל כך שקוף שאני אוהבת, ושעוד יותר שקוף שהוא אוהב אותי,
"ולעזאזל, תהיו כבר ביחד". למה רק היא רואה את זה כל כך פשוט
(ולמה כל הזמן אני כותבת "כל כך"?)???
ואני שותקת. אני לא מעלה את הנושא, כי כשהוא עולה, הוא משתלט
ויוצר מתחים שהם לא נעימים בכלל.
הקשר איתו כל כך חשוב לי. הוא בעצמו כל כך חשוב לי. אני לא
רוצה להרוס כלום בגלל "אולי"... חבל לי... אני לא יודעת אם זה
מה שאני רוצה ואם זה מה שטוב לי. אבל משום מה, האפשרות הקלושה
שכן, לא יוצאת לי מהראש בימים האחרונים.
והוא... הוא אומר "ביום מן הימים"... ואני לא יכולה להתווכח עם
זה, אבל הסבר טוב אף פעם לא היה לו למשפט הזה. ואני כבר נפגעתי
בגלל זה פעם. כי חיכיתי... כי חשבתי שה"יום מן הימים" הוא קרוב
והא יגיע.
ומאז אני בונה חומות. מפחדת להפגע שוב. אז מעמידה פנים שאני לא
רוצה, ושהעניין לא מעסיק אותי. בטח אני עושה הצגה גרועה, אבל
מה אכפת לי? ואתם יודעים איך זה כשבונים חומות. מונעים כניסה.
אז גם אם הדברים בידיים שלי, ואני יכולה לשלוט על זה, אני
מפחדת. מפחדת להפגע. אז גם הטוב לא מגיע! יופי!
אני יודעת שכשהוא רוצה מישהי, אין לו בעיה לעשות עם זה משהו,
אז אם הוא לא עושה, סימן שהוא לא רוצה. אני יודעת שהוא משוגע
עליי ושנורא אכפת לו ממני.    בתור ידידה   .
וזה סבבה וזה המון, ואני נורא נורא שמחה שזה ככה. אבל משהו
גורם לי לחשוב כל הזמן שיש פה יותר מזה. אם אני טועה, אז יצאתי
טמבלית, וזאת בדיוק הסיבה שאני לא מעלה את הנושא אף פעם. כי
אני לא רוצה להרגיש טמבלית.
האמת? אם אני אוהבת אותו, והוא לא אוהב אותי, אז עדיף שלא ידע
מזה בכלל, כי למרות שזה יחמיא לו, לי זה לא נעים בכלל.
מה שמשגע אותי בזמן האחרון זה שתמיד יש לו את הרמיזות האלה,
שהוא בכלל לא מתכוון אליהן. בד"כ אני לא מתייחסת כי אין
מאחוריהן שום כוונה. אבל בזמן האחרון זה נשמע אחרת (טוב, אז יש
סבירות גבוהה שאני מדמיינת). אני לא יודעת למה, הדיבורים האלו
נשמעים לי יותר כנים.
אבל יש לי תחושה שהוא בעצמו כאילו בורח, לא רוצה להתעמת, או
שפשוט עוד לא הבין את עצמו בכלל.  חברה שלי אומרת שאני חייבת
לעשות עם זה משהו. אבל אני מפחדת לפגוע בקשר הזה, ומפחדת לעמוד
במצב משפיל כזה ומעצבן.

היייייי...
הבנת למה אתה מתסכל אותי? כי אני מרגישה שאתה לא כנה עד הסוף,
לא רק איתי, אלא בעיקר עם עצמך. אני מרגישה משהו באויר ומתסכל
אותי שאני לא יכולה לדבר איתך על זה בצורה נורמלית, כי זה תמיד
מסתיים באותו משפט (כן... "ביום מן הימים" או משהו דומה),
שמעמיד אותי במצב לא נעים. אני משערת שכל מה שכתבתי פה יסתיים
באותו אופן, אבל כבר לא יכולתי יותר.
שמעעעעעעע... באמת שאני לא יודעת מה אני רוצה מהקשר הזה, אבל
הבנתי שמה שהכי מפריע לי כרגע זה שאני לא יכולה לדבר איתך על
זה. כשאני חושבת על זה, אני אף פעם לא הצלחתי לדבר איתך על
הנושא הזה לעומק. ומה שמטריד אותי זה הסימני שאלה...
אז כמו שאני תמיד אומרת לך...  בלה עליך... באמת:)

אני קיבלתי הרצאה מחברה היום. והיא סתרה את כל הדברים שאני כל
כך מפחדת מהם.
אני מפחדת שאולי אני סתם מנחיתה עליך את זה משומקום, כי אז אני
יוצאת איכסה. אבל היא אומרת שאין סיכוי.
אני מפחדת שאולי זה בכלל לא זה מבחינתי. היא אומרת לי שזה
בדיוק זה ואני פשוט מתכחשת.
אז אני מפחדת, ורוצה, ולא רוצה בכלל, ולא יודעת, ויודעת... שזה
בעיקר אתה שיושב לי כל כך הרבה בתוך הראש בזמן האחרון.
אולי זה סתם כי אני מתה עליך...
אני!!!

אני יודעת שזה כתוב בצורה פשוטה שאולי אפילו נשמעת טיפשית,
אבל זה באמת מהלב.
ואגב... תודה לך על התגובה הכל כך מקסימה שלך על זה..
אוהבת אותך...