הייתי מוכרח לעלות על הטיסה הזאת. אחרי הכל, פריס לא רואים כל
יום.
הלכתי לפסיכולוג שיגרום לפחד הטיסה שלי להעלם. אחרי שמונה
מפגשים, הוא הודה בפניי שהדבר היחיד שיעזור לי זה כדור. הוא
הבטיח לי שהכדור ירדים אותי למשך כל הטיסה. אמרתי לו שהדבר הכי
מפחיד זה לישון ולא לקום אחרי זה. הוא גיחך. הוא אמר לי לא
לדאוג והתחיל לדקלם בפניי את תורת ההסתברות, שלפיה הסיכויים
שהמטוס יתרסק הם כמו הסיכויים שבדיוק שאיך שאני נכנס לשירותים
של המטוס, באה אליי פאמלה אנדרסון ומוצצת לי. האמת שהדימוי הזה
די הקל עליי. אחרי הכל, מה באמת הסיכויים שפאמלה אנדרסון תבוא
למצוץ לי? הרי אין לי קעקועים וגיטרה שמפיקה צלילים מפחידים
וכמה מיליונים בבנק.
ישבתי בבית אחרי הפגישה הזאת וקיבלתי החלטה אמיצה, החלטתי
שהפעם אני אתגבר על כל הפחדים שלי ואני אטוס. אחרי הכל, פריס
לא רואים כל יום, ואחת הבחורות השוות ביותר מחכה לי שם. הכרתי
אותה לפני שנתיים, כשהייתה בישראל במסגרת חילופי תלמידים. זה
היה אחלה. התלמידים שאני הכי שונא טסו לצרפת, והיו רחוקים
ממני, ואלינו באו שני בנים ושתי בנות. הבנים לא דיברו הרבה, כי
הם לא ידעו מילה אחת בעברית. הבנות לא היו צריכות לדבר כדי
להתבלט, כי לא היה אחד שלא זיין להן ת'שכל מהשיעור הראשון ועד
האחרון. אחת מהן הייתה יותר יפה מהשנייה, וכולם רצו לזיין
אותה. ההבדל ביני לבינם הוא שאני זיינתי אותה, זיינתי אותה כמו
גדול.
כאמור, אלה היו השיקולים שלי. לזיין מבוקר עד ערב בעיר האורות,
או להשאר בארץ ולזיין את עצמי, בגלל פחדים מטופשים.
פחדתי שהוא יתרסק המטוס, פחדתי שיחטפו אותו והוא יתרסק על איזה
מגדל. הרי מה יותר טוב להם, מאשר לחטוף מטוס, שהוא ישראלי,
ולרסק לו את הצורה על איזה מגדל עקום.בכל מקרה, החלטתי ל'קחת
סיכון. הגעתי לטיסה כשאני מצטייד בשלושה כדורים, מאלה שהרופא
נתן לי. הסתובבתי בדיוטי פרי וקניתי בושם של ג'ופ, שלושה פקטים
של מלרבורו אדום, מצית של זיפו ושתיתי קפה עם עוגה. מיותר
לציין שהבדיקות הבטחוניות שקדמו לכניסה שלי לקו בחסר. שמתי לב
שמחפפים קצת בבדיקות, והשיא היה שבחור מזוקן שהיה ברור שישראלי
הוא לא, עבר את הבדיקות מבלי שהקדישו לו תשומת לב מיוחדת. היה
לו מעיל גדול, אף אחד לא מישש אותו. פייר, גם אני לא הייתי
ממשש אותו. בכל מקרה, קוראים לי לעלות למטוס, אני אספר לך איך
הלך כשאגיע לצרפת ידידי, שמור על קשר.



הכרתי אותו לפני שנתיים ידידי, כשהגעתי לישראל במסגרת חילופי
תלמידים. ההחלטה להגיע לישראל לא הייתה קלה, אבל בהמשך הדרך
ידעתי שאני לא אצטער, ואכן מעולם לא שמחתי על משהו שעשיתי כמו
זה. איך שהגעתי הייתי במרכז תשומת הלב של כולם. היה רק אחד
שממש מצא חן בעיניי, והפכנו לזוג. הוא היה ממש מתוק, פינק אותי
כל הזמן ואמר לי מבוקר ועד ערב שהוא אוהב אותי. כל השאר רק רצו
לזיין אותי. לא שהטריד אותי כל כך, אבל סקס בלי רגש לא הולך
ביחד.
מישהי מהכיתה שם סיפרה לי שהוא הוא אמר לחבר שלו שהוא איתי רק
בגלל הסקס. הוא הכחיש, ואני האמנתי לו- הרי הוא אמר לי שהוא
אוהב אותי!! הייתה לנו שנה וחצי נפלאה ביחד, ולא ראיתי אותו
כבר חצי שנה.
הוא היה אמור להגיע אליי אתמול, אחרי חצי שנה שלא התראנו.
היה לי כל כך כיף איתו, ולא יכולתי כבר לחכות עד שאהובי יבוא.
הייתי מוכנה להפוך ליהודיה בשבילו, הייתי מוכנה לעשות הכל.
עכשיו אני כבר לעולם לא אראה אותו יותר.
הוא סיפר לי שיש לו פחד טיסה, ושהוא הולך לפסיכולוג לשם טיפול
ושהכל יהיה בסדר. אני אישית לא דאגתי במיוחד. פעם סיפרו לנו
בצרפת על תורת ההסתברות, ושהסיכוי שמטוס יתרסק זה כמו הסיכוי
שפאמלה אנדרסון תבוא לשירותים של המטוס שניה לאחר שנכנסים אליו
ותמצוץ.
מאז גם אם היה לי מעט פחד טיסה, הוא נעלם מיד. הרי באמת, פאמלה
אנדרסון לא לסבית- כאילו דהההה. בכל מקרה, אני מרגישה שאני
סוטה מן הנושא, אז הקשב עד הסוף ידידי, אם יש לך זמן.
חיכיתי לו בשדה התעופה. חכה שניה, אני מוכרחה לעוף מפה. אני
אספר לך את מה שקרה פעם אחרת, אם יהיה לך זמן. להתראות.



הכרתי אותו לפני פחות מחודש. ארור האל על ששלח אותו אליי.
הפסדתי בגללו את העבודה שלי. בסך הכל היה לו פחד טיסה, ואני
הייתי אמור לטפל בו - חד וחלק. הוא היה אצלי שמונה פעמים,
פעמיים הוא הבריז המסכן. נתתי לו כדורי שינה מסוג חדש, מאלה
שיכולים להרדים בנאדם למשך כל הטיסה. בסך הכל רציתי שיהיה לו
טוב ושהוא לא יקבל איזה התקף של פאניקה במהלך הטיסה, תהרגו
אותי וזהו! טוב אני ממש לא במצב לדבר. תתקשר יותר מאוחר ידידי,
אני הולך לישון.



זו הייתה טיסה שגרתית מלוד לפריס, טיסה שהחלה בזמן, וטיסה
שנחתה בזמן. אני כבר יותר משנה דיילת באל-על, אני חוסכת כסף
לטיול ארוך בחו"ל. אני אוהבת את העבודה הזאת, למרות שלפעמים
היא קשה עד כדי כך, עד שבא לך למות. אבל אני חזקה, אני מתגברת
על הכל. מתגברת גם על הפחד שטמון בטיסות כל הזמן. הרי לא צריך
לשלוט בתורת ההסתברות בכדי לדעת שככל שאתה טס יותר כך הסיכוי
להתרסק הוא גדול. אבל פאמלה אנדרסון מעולם לא הייתה אצלי
במטוס.
בכל מקרה, הייתה זו טיסה שגרתית. היה איזה בחור אחד, חמוד
דווקא, שסיפר לי שהוא טס לאיזה אחת שהכיר בארץ במסגרת חילופי
תלמידים, ושהם היו ביחד איזה חצי שנה, או יותר, הוא לא ממש
זכר. בכל מקרה, לידנו היה איזה בחור אחד עם מעיל גדול וזקן.
הבחור ההוא אמר שהוא חושד בו. אמרתי לו שאין לו מה לדאוג,
ושהוא יכול לסמוך על הבדיקות שנעשות טרם העליה למטוס.
החלה סערה בחוץ, והמטוס החל לרעוד. הנער נכנס לפאניקה. הוא בלע
איזה כדור ונרדם. כשהטיסה נחתה הוא עדיין ישן כמו תינוק, זה כל
מה שאני יודעת, אדוני השוטר.



שוב פעם אתה ידידי, מה אתה רוצה. אתה רוצה לדעת למה פיטרו אותי
ואיך זה מתקשר לעזאזל למה שסיפרתי לך קודם? ובכן, אותו הנער
קיבל דום לב ידידי, הוא קיבל דום לב מהכדורים שנתתי לו.