אני  צריך כל כך הרבה דברים. שלווה ואושר. חיים טובים. ואותך.
אבל בינתיים, לעכשיו, אני אקח את זה. אני אקח את זה.
אני מוכן, בסדר. אני אקח כל מה שתתנו לי. למה להלחם שאפשר
להתגלגל ולמות?
אז בסדר, אני מסכים. תעשו איתי מה שאתם רוצים. תתעללו בי,
תשפילו אותי, תחתכו בבשר, תנו לדם לזרום כמו יין. אם תרצו אני
שלכם ואם לא תרצו, תזרקו אותי הרחק. בסדר. אני רוצה מסכים מוכן
לשלם את המחיר. הכל בשביל עוד קצת...עוד קצת...
עוד טיפה של זה. עוד קצת, לא הרבה. בקרוב אני אפסיק אבל עכשיו,
עכשיו אני צריך... לא, לא צריך, רוצה עוד קצת...או שנקרא לילד
בשמו: אני חייב!!
חייב! מוכרח! זקוק! אלוהים, אני צריך עוד קצת, לא הרבה, רק
לבינתיים אני אקח את זה...
הייתי רוצה לזכור את מה ששכחתי, אבל מאוחר מדי, אין לי יותר
זיכרון. וזה הכל בגללה, ובגללו, ושיזדיינו כולם! זין עליהם!
אני לא צריך לחשוב, הוא יחשוב בשבילי אם אני אקבל עוד קצת...
אני יודע שאני צריך לקום עכשיו. אני יודע שאני צריך לחזור
ללמוד. אני יודע שאני צריך להפסיק. לא אכפת לי.
לא אכפת לי אם זה ימשיך, עכשיו נראה שאני כבר רחוק, כל כך
רחוק, יותר מדי רחוק, אז פשוט תמשיכו לקחת, עד שלא יישאר. אני
אוזל ואוזל, וכבר כל כך קצת ממני נשאר, כמו החיים שלי.
אם היו לי ילדים, הייתי אומר שלא יתחילו, אבל אין לי ילדים יש
לי רק זוג הורים שלא אמרו את מה שצריך בזמן. וחברים שלא אכפת
להם. ויועצת חינוכית שהרגתי מלפני שעה.
אני נופל ואני ממשיך, המגירה לא רחוקה, ויש שם עוד קצת... עוד
קצת זיכרונות, עוד קצת אושר, עוד קצת חיים מלאכותיים. וזה
בסדר, אני רוצה את זה בכל לבי.
מחר יום חדש. ואולי אז...אולי...