"אתה אמרת שהיא נראית לך לפעמים כמו תינוקת, כמה שזה אולי
מקסים בעיניך, ואיך שמעצבן אותך איך שהיא כל הזמן נפגעת בגלל
זה."
"כן?"
"וגם איך שאולי זה בכל זאת דבר טוב בשבילה, להיפגע. שרק ככה
היא תתגבר ותתחשל."
"נו?"
אז למה לעזאזל אתה מתעקש לגונן עליה כל פעם? איך אתה מצפה ממנה
שתתגבר או תתחשל כשאתה צץ לה כל פעם משום מקום כמו איזה אבא
מהגיהנום ונלחם לה את המלחמות?"
(מחייך) "כי אולי אני מפחד מזה. שהיא תתבגר, תתחשל- ולא תצטרך
אותי יותר. בלעדיה אני חלל ריק. חסר טעם. ומה שיש בינינו
עכשיו... זה פשוט מושלם. הדבר הכי שברירי ומושלם שהיה לי בחיים
או בחלומות. כל שינוי, כל תנועה הכי מזערית- מבעיטה אותי. בכל
פעם שנראה כאילו משהו עומד לקרות ביננו אני רואה את החיים שלי
חולפים לי מול העיניים.
אני מסתחרר. כל יום אני מרגיש על קצה התהום, עומד ליפול.
כי היא הכל בשבילי... גם אם זה רק חצי אמיתי. זה מה שיש לי,
ואני מפחד לאבד את זה."
(פאוזה)
"אתה יודע שאתה כנראה עושה לה נזק בלתי הפיך."
(שוב מחייך) "אין לי זמן לחשוב על דברים כאלה."
"אז מה אתה חושב שאתה עושה פה, בדיוק?"
"מחזיק את הראש מעל למים."
"עד מתי?"
(פאוזה, הוא מביט חזק בחזרה, לבסוף מרכין את הראש כאילו יוצא
ממנו האוויר.  שוב מחייך )
עד הסוף.""