ישראל גאון / השירים שכתבתי |
חוזרים ומכים בי חדים כתער
ואני מדמם שוב מלה למלה
לפצע מתנגן.
ואת נמצאת שם בראשי
אוחזת במחשבותי כבמושכות
ובדמיון הכל ארוך ולא ברור
ובמציאות זה מתקצר ומתחדד
ומחדד את הכאב.
בחשיכה זו דמותך שמחייכת
ובאור זו דמותך עדיין כאן.
והכאב מתחפש ליאוש שצונח על הדף
וזה אשר נראה נינוח ושקט
סוער מתחת לפני השטח
והרי הוא עוד שיר מן השירים אשר כתבתי
אשר חוזרים ודוקרים בי חדים כתער
כפניך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|