קברנו אותו, את מילקיהו, החתול שלנו, בחצר.
היה לי קשה לקבור אותו סתם ככה, חתול מתוק כזה. ג'ינג'י
מפוספס.
הייתה לי היסטוריה עם מילקיהו. חתול שזכה לחיות את כל תשע
הנשמות שלו, בכבוד.
הכרתי אותו מאז שהוא נולד. לשכנים הייתה חתולה שהמליטה 8
חתלתולים קטנים, והם נתנו לי לבחור אחד.
בהתחלה, לא ידעתי איך אני אקרא לו. החלטתי לראות מה הוא עושה,
ולפי זה לתת לו שם. ראיתי שהוא לא נוגע לא בירקות, לא בחלב וגם
לא ביוגורט. הדבר היחיד שהוא היה מוכן לאכול היה מילקי. כן,
כן. המפונק הזה...
שום דבר הוא לא רצה חוץ ממילקי. שום דבר אחר לא עניין אותו.
אבל לא רציתי ששטראוס יתבעו אותי על שימוש לא חוקי במותג שלהם
(סתאאאאאאם) אז קראתי לו מילקיהו.

בתקופת החיים הראשונה שלו באמת שום דבר לא גרם לו לזוז אפילו
אינץ', חוץ ממילקי וכל איום על חייו שאפשר היה להימנע ממנו.
בסופו של דבר, זה בדיוק מה שהביא למותו בפעם הראשונה- הוא
השמין ומת וקם לתחייה.

בתקופת החיים השניה שלו, הוא כבר נהיה יותר תזזיתי. דברים
התחילו לסקרן אותו, וככה יצא שכמעט כל שבוע היה יוצא שמשהו
נעלם או נשבר באופן שמילקיהו לא יכל לטעון שזה לא מעשה טלפיו
להתפאר. אבל היו פעמים כשהייתי בבעסה, שהוא שם לב ובא לשבת
עליי.
אומנם זה לא שינה לי משהו, אבל זה היה נחמד מצדו. יום אחד הוא
החליט שהוא רוצה לישון דווקא בתוך ערימת הכביסה שהייתה מונחת
על הרצפה, ואמא שלי הכניסה גם אותו למכונה. הוא נחנק ומת, אבל
יצא ללא פגע. ונקי במיוחד.

תקופות החיים השלישית שלו עד השמינית היו די משעממות, מלבד
הרבה מאוד קרבות חתוליים שהפריעו לי ולמשפחה שלי
לישון(הצווחות...) ולכן לא היה שום צורך לזכור אותן. מה שכן
אני זוכר, זה שהוא למד להכיר את מה שמחוץ לבית ולהסתובב ולהקים
לו זרע בישראל. המיתות שלו היו סתמיות- כל מיני קרבות מיותרים
או התאבדויות מבניינים גבוהים וכאלה.

מה שקרה לו בתקופה החיים התשיעית שלו, היה הדבר שהביא את סופו.
בסופו של דבר.

הייתי מביא את מילקיהו אתי לחברה שלי שהייתי אתה אז, וגם לה
הייתה חתולה. החלטנו לשדך ביניהם, ומילקיהו נהיה מסוקרן
ביותר.
החברה שלי, רעות, גרה במרחק שכונה ממני, והיו שבועות שרק הייתי
מדבר אתה בטלפון.
מילקיהו, שהתגעגע מאוד לסאני, היה יוצא החוצה בכל פעם שדיברתי
בטלפון עם רעות (היה לו קטע מגניב כזה שהוא כאילו כבר ידע שזאת
רעות) והוא היה חוזר אחרי שעתיים.
גם רעות דיווחה על אותה ההתנהגות מצד סאני. ניחשנו שמדובר
ברומן חתולי לוהט.

אז אני ורעות החלטנו לעקוב אחרי החתולים שלנו ולראות אם הם
נפגשים באמת. כשיצאתי אחרי מילקיהו, האידיוט הפנה אליי את הראש
דווקא באמצע הכביש, כשעברה מכונית שדרסה אותו למוות.
זה ביאס אותי ואת רעות קשות, וזה גרם לנו איכשהו להיפרד. אין
לי מושג איך להסביר את זה. בנות יותר טובות בשטויות האלה. כל
מה שאני יכול לומר לכם, זה שאני למדתי על בשרי את המשפט
"הסקרנות הרגה את החתול".