פרק שני. 1994

לאכול ולשתות. מזון ושתייה. נראה היה, שאלו היוו את הקשר
היחידי בינו לעולם החיצון. אז או שהוא מנצל את זה, או... הוא
הביט למעלה.
אם ישבור את לוח המיטה לקרשים צרים, כך שאורכם המשותף יהיה
מספיק כדי שיוכל לטפס עליו עד לפתחים, למעלה...
הוא בחן שוב את לוח המיטה, הלוח היה גס ועבה, רוחבו היה כשבעים
או שמונים ס"מ, הוא גם היה עקמומי. אם היית חותך אותו
באמצעיתו, לכל אורכו, אזי יהיה החלק העקמומי ברובו רק בצד אחד,
ואילו הצד השני יהיה ישר למדי.
הגובה הוא כחמישה וחצי מטרים. אורך לוח המיטה הוא קרוב לשני
מטרים.
אם הוא ישבור את לוח המיטה לשניים, ויצליח להשעין אותו על
הקיר, כך שיהיה יציב, איכשהו, תהא הצלחתו תלויה במידת השיפוע
של הקרש הראשון, ובחוזק העץ. הבעיה עליה חשב כעת, הייתה כיצד
יטפס על הקרש השני, שאורכו קרוב לשני מטרים, מבלי שייפול.
התוכנית נמוגה והתפוגגה לה בעשן של ספקות דורסניים.
רגע! אם הקרש השני יהיה מחולק לשני חלקים... הבעיה הזו נפתרה.
הוא רוקן את תוכן הקערה במהירות לחור הצרכים. הוא החל לעבוד
בקור רוח ובצורה מחושבת, כמכונה.
עם שולי הקערה, הוא החל לחרוט את קו האמצע בלוח המיטה. הייתה
זו עבודה שגרמה לשריריו להתייגע במהירות. הוא החליט לנסות את
הצד השני - אולי הוא יהיה יותר רך.
הוא הזדעזע כשמצא שמישהו כבר החל לעשות את העבודה הזאת פעם.
רוחו רפתה. אין כל חדש תחת השמש, או שמה... העבודה הייתה רק
עשויה למחצה. הוא עשוי לסיימה! לפי מצבו הגופני, ומצב העבודה,
הוא כנראה החל בעבודה לא מזמן. אולי הוא יוכל להמשיך זאת גם אם
יהיה עליו שוב להיזכר בכל מן ההתחלה! הרי בסופו של דבר, הוא
יסיים!
בהתקפה פתאומית של עוז רוח, הוא תפס בלוח המיטה, השעינו לרוחבו
באלכסון אל הקיר, ושילח בו בעיטה צידית, שהופתע לגלות עד כמה
היה מיומן בה.
הלוח נשבר לאורך החריץ.
הוא הביט במעשה ידיו בתערובת של סיפוק, שביעות רצון והפתעה
גמורה.
הוא ניגש להמשך העבודה.

נקודה לבנה בשמים הכחולים הפכה לשלושה נקודות קרובות. הנקודות
גדלו עם צמצום המרחק לשלושה דמויות מכונפות.
אחת מן הדמויות הניעה את כנפיה בקושי רב, ונראה היה כי היא
נתמכת על ידי השתיים האחרות, בצורה כלשהי.
הן נחתו כשהן מקפידות לגונן על הדמות הפצועה לבל תפגע. אף על
פי כן, החליקה הדמות בסופו של דבר מאחיזתה של האחת, כשהיא
גוררת את השניה על הארץ המודשאת, בגלגול מחמת תנופתן.
היו אלו יצורים שנראו כהכלאה בין אדם לציפור: גופם היה בעל
מבנה כשל אדם רזה מאוד וארוך, מנוצה, בעל כנפיים אדירות,
בית-חזה רחב מאוד בעל מערכת של פתחים דמויי זימים וראש, שנראה
כשילוב של פנים בעלי מבנה אנושי עם גולגולת של עוף ענק. ידיהם
היו רזות וארוכות, כמו גם רגליהם.
היה להם חן של מלאכים.
גופם של שני היצורים הלא-פגועים, היה מולבש במין כותונת
מוזהבת, מעוטרת בסימנים ירקרקים שנראו כעיטורים או ככתב-כשפים
פתלתל.
הם אחזו את השלישי במותניו ותמכו בו כשקרבו אליו.
הם כרעו לפניו ברך, והשפילו את ראשם בלא אומר.
הוא הבחין בחץ התקוע בצד חזהו של השלישי. הייתה זו פציעה
טרייה. הסיכוי להצילו היה סביר.
הוא מיקד את מחשבתו בחץ, וזה נשלף באיטיות, לקול זעקת כאב
מיוסרת.
הפצע החל לדמם בעוז. הוא פקד במחשבתו על שליח-הרוח שלו. הפצע
החל להתאחות במהירות, והפצוע שוב נצטעק מחמת הכאב, ואחר נרגע.