|
זה זמן שאני בו מביט
בצוק הגבוה והסלעי שמנגד
אני יודע למעלה מצפה לי
גן של פרחים צבעוניים.
אני מעיז ומטפס
נאחז בכל זיז
לפעמים הסלע ספוגי שנשבר
או שהוא רך מידי ומתפורר.
רק הבליטות החזקות
שהזמן טרם שחק
משמשות למאחז
שיאפשר להגיע לגן הפרחים.
לפעמים הסלע מפכה מים
כאילו דומע את דמעת האדמה,
ומחליק אותי חזרה
לאדמה הקשה.
אבל אני לא מוותר
חייב להגיע לפסגה
החיים לא יביאו לפני
הזדמנות ויכולת שניה.
גן הפרחים בבת צחוק,
קורא לי והפרחים מחייכים
תחושות שלא חשתי שנים
לב שפועם אהבה מחדש.
בעת שטעמתי מצוף האהבה
ידעתי כי לא לשווא
גם גבעולי שנעור מחדש
נפעם כששאלת אם אני אוהב. |
|
|
אם רבין קיבל
כיכר מה עם לאה?
למה היא לא
קיבלה שום רחוב,
סימטה, שכונה,
משהו...
הכל גזענות, אני
בעד לקרוא לבנק
הזרע על שם לאה
רבין, בכל חדר
בקיר המזרחי
תיהיה תמונה של
לאה, ככה זה גם
יגביר את הילודה
ו... בעצם לא
משנה.
עמוס מהמוסד חשב
שהוא מאוהב בלאה
רבין אבל בסוף
הסתבר לו שזו
לאה לופטין אבל
גם לופטין זה
מספיק מבאס
ומוציא אותו לא
פחות דביל (אולי
יותר, היא עוד
בחיים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.