נטרקו דלתות החדר
וחלונות משכני התקשטו בוילונות.
הפעלתי את הטלויזיה, אך רק תמונות
בשחור-לבן ריצדו על המירקע.
ישבתי לכתוב לך, אהובי, אבל
לא מצאתי מילים במילון, שיתאימו
למה שרציתי לומר בשתיקה.
רוח סערתך תקפה ומשכה את הבדים
הרקומים מחלונותי
ואור של תקווה ומעט אושר חדר אל תוכי.
צבע וחום היה בחוץ מעבר לזכוכית.
המנעול אטם ליבו והזכוכית עמדה איתן
והבחוץ נשאר בחוץ ואני נשארתי בשחור ולבן.
רציתי לגעת ולהרגיש את הרוח בשיערי
את משב האויר שלך על פניי,
אך כמו כל רוח באת ועזבת.
יכול להיות שהיה זה משב חולף והיופי תמיד היה בחוץ
ורק אתה נתת לי לחשוב שבאת כדי להישאר
ולאוורר את מעוני הדל. |
