חיבור זה נכתב באופן לא מקצועי כשהוא ברובו מורכב מתיאוריות,
לקחים משיחות עם מעשנים וניסיון אישי. כמו כן, בין הדברים
הנאמרים נכללים עובדות מדעיות ומחקריות שהצטברו כידע כללי אצל
המחבר.
חיבור זה ינסה לגעת בסיבות לכך שהאדם מתחיל לעשן, ההנאות
הגלומות במעשה, סכנות העישון- הגופניות והפסיכולוגיות ולסיום-
הסיבות לכך שעם כל סכנותיו ובעיותיו- העישון נשאר נפוץ למדי
והאחוזים מדברים בעד עצמם.
חלק א- למה מעשנים?
פרק 1 - לחץ חברתי-
בגיל הנעורים יש משקל רב ללחץ החברתי הנוטל חלק חשוב באחוזי
המעשנים. במסגרות דוגמת התיכון, נער ממוצע נוטה לבנות את כל
השקפת עולמו ומערכת יומו ופעילותיו עפ"י הרף המקובל והאופנתי
של הסובבים אותו. התאמה לנורמות בכדי להיחשב "קול" או מושך
בעיני הבנות היוותה תמיד גורם מרכזי לאיבוד העצמיות של הנער
חסר- הביטחון והמבקש להתקבל בעיני "המקובלים".
כך נוצרה התופעה שמעשן עלול להסתייג ממעשה העישון ולסבול ממנו,
אך לעשן רק ברבים, כשבסביבתו נמצאים אנשים אחרים או כאלה
הנחשבים פופולאריים.
כמו כן, קיימת גם תופעה של אנשים שהתחילו לעשן בגלל לחץ חברתי,
אך אחרי תקופת התיכון או אחרי התבגרותם ורכישת ביטחון עצמי-
המשיכו לעשן, בגלל הסיבה הבאה...
פרק 2 - סם, ניקוטין, התמכרות-
חברות הסיגריות הצליחו להבטיח את נאמנות המעשנים בכך שבנו את
ההרכב של הסיגריה מכמות ניכרת של הסם ניקוטין, סם ממכר. למיטב
ידיעתי, הגוף צורך את הסם בשקיקה, וככל שגוברת רמת הצריכה-
גובר גם הביקוש. לכן, נפוצה התופעה שמעשנים מגבירים את כמות
העישון ככל שעובר הזמן. הגוף מתרגל לצריכת הסם ולכן, בהיעדרו,
האדם עצבני ומתקשה להתרכז או לתפקד כראוי. "לא נורא, זה רק 5
סיגריות ליום" נהיה חצי קופסא, קופסא וההמשך ברור...
פרק 3 - תחושות-
אצל רבים מבני האדם מעלה העישון תחושות רבות ומעניינות.
אחת מהתחושות היא "תחושת השליטה". אדם מרגיש שהוא "מתפעל" את
העסק. ברצותו- מגביר את האש, ברצותו- נושף את העשן באופן מבוקר
ומגוון. אור האש תמיד טמן בחובו מעין הרפתקה מסתורית לאדם
והקסימה אותו שליטתו עליה במשך כל שנות ההסטוריה. בתוך כל
המולת החיים המבלבלת והאירועים המסבבים אותנו בעזרת יד גורל
נעלמה- "תחושת השליטה" יכולה לעצור את האדם ולהראות לו- "היי.
אתה יודע מה אתה עושה. YOU'RE IN CONTROL.
תחושה אחרת, שהיא גם עובדה היא "תחושת הריכוז". כה גדול הוא
הריכוז שאדם נמצא בו בעת העישון, בעת ששוכח מכח הסובב אותו
ויושב כל- כולו "בתוך" פעולת העישון.
שמעתי פעם מחבר שאמר שאם אתה רוצה לחשוב על משהו ברצינות במשך
7 דקות- עשן סיגריה.
התחושה הבאה קשה להסביר ותאר. זו תחושה מוזרה של "אני לא לבד"
או "אני לבד ולא איכפת לי". מסובך להבין איך סיגריה יכולה
להוות תחליף לבני- אדם או חברה- אך לפעמים הדבר כך. יש לי חבר
שהגיע למסיבה שלא הכיר בה את הנוכחים. במשך שעות נכבדות ישב לו
באחת הפינות ועישן שתי קופסאות מלבורו במשך כל הערב! הוא כמעט
ולא הרגיש את החסך בחברה אלא ישב עם הסיגריות שלו!
ייתכן כי זה קשור בעוד תחושה מעניינת של הסיגריה- העברת הזמן.
בד"כ כשאדם מרוכז באיזושהיא פעילות- שיש לה התחלה, אמצע וסוף
מוגדרים- הוא שקוע בתהליכיה ואינו מרגיש בזמן העובר.
יש לציין שתחושות אלה הם לא פרי דמיוני, אלא משפיעות בעוצמה
רבה על המעשנים.
פרק 4 - הסיכון- אצבע משולשת למלאך המוות-
להבדיל בין הסיבה הזו לשל לחץ חברתי- סיבה זו יכולה לגרום לאדם
לעשן גם כשהוא לבד, גם להתחיל מיוזמתו וגם אם החברה סביבו
איננה מעשנת. נהפוך הוא- אם החברה שמסביבו מתנגדת לעישון- הדבר
רק יגביר את המשיכה.
בדומה לקפיצת בנג'י או מירוצי מכוניות, ישנה איזושהיא הילה של
"כבוד גיבורים" סביב אותם האנשים העומדים פנים אל פנים אל מול
המוות המאיים ובכל זאת "מנצחים" אותו וממשיכים להסתכן. בעישון
כלולים סכנות רבות והקונוטציה הנפוצה ביותר לסיגריות היא-
מוות. ולכן אדם המעשן נתפס כאחד שאיננו ירא מאותו מלאך שחור
שכולם נרעדים ונפחדים ממנו.
תחת אותה כותרת אפשר להוסיף את הנועזות שב"שבירת הנורמות".
החסרה באשר היא- ההורים, המורים, התרבות החינוכית שמסביבנו
מגנה ומוקיעה את העישון ומחנכת נגדו. לכן, אותו הנער ש"עובר על
החוקים" ושובר את המוסכמות נחשב כ"גבר", בהתעלמו מדמויות
הסמכות המטיפות כנגד העישון.
פרק 5 - איחסון זיכרונות-
תכונה זו של הסיגריה מוכרת לי יותר מניסיון אישי מאשר גילוייה
אצל מעשנים שדיברתי איתם. פעמים רבות כשעישנתי סיגריה- ועישנתי
אותה במקום מסוים, בזמן מסוים או אם אדם מסויים- האירוע מעין
"התקפל" לתוך התת- מודע שלי וקיבל אישור יציאה כל פעם שחזרה
סיגריה לשפתיי בנסיבות דומות. כלומר, בעודי יושב ומעשן, לפתע
אני נזכר איך ישבתי עם אוריה לעשן במקלחות בימי ראשון בפנימיה
כשהסתתרנו מהמורים.
או איך אני ורן עישנו בפרדס ואחד המורים גילה אותנו ופתח
במרדף...
וכך, עם כל סיגריה נפתח אלבום של תמונות ומאגר של צלילים וכל
אירוע, בשרשרת של קישורים מדליק זיק של געגוע בלב וגורם תחושה
כואבת אך נעימה של נוסטלגיה והתרפקות על העבר.
פרק 6 - עוד סיבות קטנות-
עוד סיבות קטנות אך משמעותיות יש לעישון:
א. לעשן "ביחד עם החברה'"- ישנה חמימות נעימה כש"יושבים כולם
על סיגריה", שבעצם נובעת מכך שכולם מבצעים את אותה פעולה בו
זמנית. תחושת שיתוף, "ביחד".
ב. סיום- סיגריה כ"חותמת" פעולות. ככל שאדם מעשן יותר- הוא
מרגיש שכל דבר שקורה לו או שהוא עושה, יכול להיות
-2-
מוגמר רק ע"י עישון הסיגריה. בד"כ אילו דברים יצירתיים- כמו
אימה של חברתי, ספרית במקצועה, שמוכרחת לעשן בסיום כל תספורת.
כמן כן, יכולים אלה להיות מאורעות חיצוניים שאינם נשלטים ע"י
המעשן: כמעט עשיתי תאונה...נגמר? סיגריה. סיימת נסיעה
באוטובוס? סיגריה. האירוע לכאורה לא קרה או תפס משמעות במודעות
שלך עד שאתה "סוגר אותו" עם סיגריה.
ככל שהאדם מעשן יותר- כך הכרחיות הסיגריה לסיום
פעולותיו נעשית תדירה יותר.
בנוסף לתחושה הטכנית של ה"חותמת"- יכולה הסיגריה של
הסוף להוות פסק זמן שבו אדם חושב על מה שעבר עליו או מסכם
ומנתח תקופה או מעשה שעשה, חושב על החיובי והשלילי שבהם ומה
צריך לתקן להבא.
ג. פרס אישי- אדם מסוגל להשתעשע בעובדה שהוא יכול להעניק
לגופו את "פרס הסיגריה" בכל זמן שיחפוץ. מכאן הביטוי "מגיע
לי סיגריה" שאדם אומר כשמחליט שהגיעה עת העישון ו"שולף" אחת
מהחפיסה אחרי מאמץ נפשי ממושך או לימוד למבחן.
חלק ב- הבעיות והנזקים
פרק 1 - הנזק הגופני לטווח קצר-
כמתבקש, הבא לדבר בעניין נזקי העישון חייב להתחיל בדופי הגופני
שמטיל העשן, העטרן והניקוטין הרעילים בגופו של המעשן.
כנזקים לטווח קצר, העישון "מעניק" למעשן תחושה כללית של אי-
בריאות. אדם בריא יודע
שהוא כזה, מסוגל לכל מאמץ ואף יכול להנות ממשב רוח קריר באחר
הצהריים מעוננים. רק אדם
המעשן, יודע שכשהוא מנסה לנשום את אותו אויר קריר שפעם היה
מתנה לריאותיו ומילא אותו בתחושת התמזגות וחיבור לטבע, הוא רק
ירגיש צריבה בריאות ויפתח בשרשרת השתעלויות מתישה.
הריאות הפגומות אף מונעות מהאדם כושר בסיסי ונסיונו לרוץ
לפעמים כמה מאות מטרים מסתיים בתשישות פאתטית והשתנקות צפצפנית
בעוד הכאב בריאותיו כמעט בלתי נסבל.
אדם שמעשן הופך לגמלוני וכבד. הוא הולך ממקום למקום באיטיות,
ונתקף לעיתים קרובות בהתקפות שיעול כבדות היכולות להימשך זמן
רב.
בסופו של דבר, נוכל להצביע על אדם שמעשן בלי לדעת מראש שכזה
הוא, אלא רק ע"י הילוכו, אופן תזוזתו ומראהו החיצוני. הסימפטום
האחרון הוא הנושא לפרקנו הבא:
פרק 2 - הנזק הגופני החיצוני-
הקוסמטיקה לעולם לא נתקלה במכשול כה גדול ליופי ואסטתיקה כמו
העישון. סיגריה אחר סיגריה מראה את אותותיה בגופם של שואפי
העשן הרעיל.
כשלב ראשוני, הפנים מתחילות להתמלאות בקמטי עישון, שיכולים
להופיע לכל אורכם, כשעיקר החריצים האדומים נחרטים מסביב לפה
ומתחת לעיניים.
אפרופו עיניים- אותם עיניים בהירות ועליזות מתמלאות בגוון
אדמדם תחת אותו לבן מבהיק וטבעי שסביב האישון. נימים מזעריים
מקשטים אותה סביב. עיניו הזגוגיות של המעשן מביעות עייפות
וחולשה. כמו כן, הראייה נפגמת עם כל כניסת עשן לתוך איזור
העיניים.
חיוכו של המעשן מאיר את החדר באור צהוב בעוד הוא חושף שיניים
מרקיבות בעלות גוונים שונים ומשונים. אם פותחים את בדל הסיגריה
בסופו של העישון ומקלפים את הפילטר, מגלים את אותו צמר גפן
שפעם היה לבן ועכשיו צבוע בכל צבעי הצהוב ובכתמים שחורים.
לסיכומו של דבר, מעשנים אינם אנשים יפים.
פרק 3 - הנזק הגופני לטווח ארוך-
כמה דובר ונאמר בעניין הנזקים הבריאותיים של מקלות הרעל
הלבנים. ככל שעובר הזמן- נערמים התחקירים והממצאים על שולחניהם
של שרי הבריאות, המדווחים לנו על התמותה הרבה בקרב מעשנים מדי
שנה בשנה.
אם הסיגריה לא הצליחה להכניס אותך לקבר בגיל מוקדם ועדיין הינך
משתמש בקלישאה הנפוצה ש- "סבתא שלי עישנה 2 קופסאות ליום וחיה
עד גיל 103"- אז כנראה שאינך יודע שהמוות הוא לא הדבר הגרוע
ביותר שיכול ליפול בגורלו של האדם.
האקסיומה (מסקנה בסיסית בלתי מעורערת) היא שאין מצב שעישון לא
מזיק.
סבתא שלי שעישנה אמנם חיה עד גיל 85 אך במשך חייה סבלה מכאבים,
בעיות בריאותיות, השתנקויות ועוד מיני נזקים מנזקים שונים.
בגיל 85 נסעה לביה"ח לניתוח פשוט, שממנו לא חזרה לעולם. הניתוח
לא היה מסובך, אבל גופה לא עמד במכשולים והבעיות הנלווים אליו.
גוף מורעל מעשן וניקוטין לא יחזיק לו לאדם בשום קושי.
איכשהוא מלאך המוות מסתנן לו בכל דרך אפשרית לחיי המעשן, ואם
לא יגסוס לאיטו ויתפורר אל קיברו ב"סיוע" סרטן הריאות (או סרטן
הפה, העין ועוד כמה ידידים של הסיגריה)- ימצא את עצמו נופל
לרצפה בגיל 40, בעקבות התקף לב או חנק, מתבוסס בעשנו למרגלות
כיסאו במשרד. סיגריה=מוות היא משוואה ידועה העולה לנו
בקונוטציה בכל פעם שאנו חושבים על סיגריות.
אדם מעשן סיגריה ועוד אחת ועוד אחת ועוד... ובסוף בהתקף,
כשחייו עוברים לו מנגד עיניו- הוא כ"כ מתחרט ומזדעזע... לא רק
היה מוותר על ההרגל המגונה... אך כמובן- מחשבות אלה- מאוחרות
מדי.
פרק 4 - התמכרות (הנזק הפסיכולוגי)-
מי לא ראה מעשן כשאזלה אספקתו? האם לא כולנו מכירים את אותה
תמונה של האדם, המתהלך ברחובות אומלל ככלב- אולי ימצא מישהו בא
לקראתו, ישפיל ראשו וימלמל... סליחה... אהה... יש לך, אולי,
סיגריה? יסע מקיוסק לקיוסק כאחוז טירוף- אולי יש אחד שפתוח
בשעה 3 לפנות בוקר... רק בשביל אותן 7 דקות... 7 דקות של עשן
הנשאף לגוף... גאולה...
בנעוריי, למדתי במוסד מסוים שהיה ממוקם במדבר יהודה, באיזור
נידח ומבודד. לילה חורפי וגשום אחד, אזלו הסיגריות במקום
והמעשנים עברו על כל האופציות וסיירו בכל מקום בכדי להשיג את
הסיגריה המיוחלת. כשיצאו בידיים ריקות, לקחו שני אנשים את
רגליהם באותו לילה רטוב וקר- חשוך וגשום- ונסעו בטרמפים
משומקום- לירושלים, בכדי למצוא קיוסק שיספק להם קופסא...
כשמוצא אדם את עצמו ללא סיגריות, אינו יכול להתרכז בכלום. שום
דבר לא מעניין אותו. הוא לחוץ, חסר סבלנות ומתוח. עד
שלא ישיג את מבוקשו- אינו יכול לתפקד- לא חברתית. לא יצירתית
ובעצם- בשום דרך!
בנוסף- גם אם עשה אדם איזושהיא פעולה יצירתית- אינו יכול
להרגיש בה סיפוק משום ש"חסר לו משהו". דיברנו על כך בחלק הקודם
(פרק 6).
לכאורה, הדימוי מצחיק ודמיוני- אך אין שוני רב בין מסומם
שמתהלך עם עיניו זגוגיות והליכתו מרושלת לבין מעשן שאזלה
אספקתו.
הרי בסופו של דבר, הניקוטין הינו סם. ובהיותו סם, לא רק שהוא
ממכר, אלא יש לו עוד תכונת אופי מעניינת שעובדת כסוכן
-4-
מכירות מוצלח לספקי הסיגריות-
ככל שהאדם מעשן יותר- גוברת התצרוכת של גופו לניקוטין.
כלומר, לרוב אדם שיטען ש"אני מעשן רק סיגריה אחת ביום" ימצא את
אותו משפט נאמר על ידו אך לפתע הוא רק מעשן חבילה ליום וכעבור
כמה חודשים כבר קונה מדי יום 2 חפיסות.
מכאן, המשפט הנודע שאומרים מעשנים "ותיקים" לאלה המתחילים:
"כן...רק סיגריה אחת ליום... גם אני הייתי כמוך". ומסתבר שהגוף
חושב אחרת...
פרק 5 - עבד ליצרים -
תת-סעיף לפרק של התמכרות- עוד תופעה שנלוית לאותו שיגעון של
"חייב סיגריה". אדם מתחיל לאבד את החוזק הרצוני שלו. כשחתם
המעשן ברית דמים קטלנית עם המקל הלבן- אולי לא היה מודע לכך
שאותה ברית כמעט איננה ניתנת להפר. זוהי ברית עד המוות. עם כל
ניסיון של אדם להפסיק לעשן- וכשלונו הכמעט מובטח לאחר כמה
שבועות או ימים (או אפילו שעות ספורות)- הוא נהיה יותר חלש
ויותר כבול- לא רק בשליטת הסיגריה אלא בחולשת רצונו הכללי.
אותו אדם מעשן יתקשה בלעשות דיאטה, לעמוד בפני פיתויים
גופניים, מיניים וכו'. הרצון לא עושה הבדלות. פגעת בכוח הרצון
כשלא הצלחת להפסיק לעשן? נהיית עוד יותר חלש לעמוד מול פיתויים
בחיים...
הבנאדם לעיתים הולך, אחוז אמוק לעבר הסיגריה, כשהוא מוכן לוותר
על כספו, חבריו, עקרונותיו וכל אשר חשוב לו... רק בשביל אותה
סיגריה. הדברים נשמעים דמיוניים, אך הם אמת לאמיתה.
לדוגמא, אדם מעשן, למרות העובדה שעישון פאסיבי יכול לפגוע
בצורה קטלנית בסובבים אותו (והוא יודע זאת) , מסוגל לעשן ליד
חבריו ואהוביו אם אין מקום אחר לעשן בו. רצונו החלש דוחה את
בת-הקול שאומרת: "אתה ממית את חבריך. למה בנוסף להתאבדות שלך
אתה גם רוצח את האחרים?".
אם תניח אדם ללא סיגריה במקום שומם, ותציע לפניו סיגריה אחת
בודדה- יהיה מוכן לשלם מאות שקלים בעבורה, במקרה ויהיה במצב
צריכה גבוה. זה מביא אותנו לפרק הבא-
פרק 6 - נזק כספי -
המחיר לסיגריות אירופיות נע בין 10 שקלים ל- 13. גם הסיגריות
האחרות, בהצטברות, יכולות בקלות להתווסף לסכומי עתק. למותר
לציין שמחיר הסיגריות רק עולה עם הזמן, ביחוד לאור ההחלטה של
תשלום פיצוי למעשנים שניזוקו שמנוכה מאותה התייקרות. אם אדם
מעשן חבילה ליום כשהמחיר הוא 10 שקלים- ישלם 70 ש"ח לשבוע, 280
ש"ח לחודש וכן הלאה. ואסור לשכוח כמובן שתמיד גם הכמות תעלה
(פרק 4)...
חלק ג - אז למה לא מפסיקים?!
פרק 1 - התמכרות -
כמובן שאחת הסיבות העיקריות לאותו שיגעון של אנשים שממשיכים
לעשן למרות כל מה שיודעים על נזקי העישון הוא- הסם, הניקוטין.
גם כאלה המכורים לסמים, מן הסתם חושקים בחיים נורמליים ולא
נהנים מלהסתובב ברחובות בלי כסף ובלי כל מטרה - אך הגוף לא
מתיר אותם מכלא ההתמכרות. רמת הניקוטין שהגוף צורך עולה עם כל
סיגריה ובסופו של דבר הוא דורש את הסם כמעט כמו שדורש מזון
ומים.
פרק 2 - דיסוננס קוגנטיבי -
מערכת השכנוע הפנימי של מוחינו מורכבת ומתקדמת. אדם שרוצה
במשהו- ירתום, ולו בתת- הכרתו בלבד את כל אמצעי ההגיון
והמציאות להצדיק את רצונו. כך קורה שאדם פולט שטויות כמו "יש
אנשים שמעשנים כל חייהם וחיים עד גיל 100" כשהוא מתעלם מהעובדה
שיש גם כאלה שנפטרים בגיל 35 כתוצאה ישירה מנזקי העישון.
עם כל העובדות וההוכחות המדעיות- מוח האדם מסוגל לפתח אצל האדם
עיוורון לכל נקודה שבאה להזיזו ממעשה או השקפה שהוא ננעל
עליה.
פרק 3 - הסביבה -
אחוז גדול מתושבי העולם (במיוחד בין בני הנוער)- מעשן. לכן
בנוסף לכך שאדם מקבל את הרושם ש"כולם מעשנים אז זה בטח לא
מזיק", או "למה שאני אהיה שונה מכולם?"-
הוא גם מתקשה לשמור על כוח רצונו. אדם שהחליט להפסיק לעשן,
יהיה כוח רצונו חזק ככל שיהיה, יתקשה מאוד לעמוד מול הפיתוי
שכל החברה שלו מעשנים ויתקשה לעמוד מול השאלה: "רוצה סיגריה?".
זמינותם ונגישותם של הסיגריות מעמידות פיתוי חוזר ונשנה עשרות
פעמים במשך כל היום...
פרק 4 - אי ידיעה על הסכנה והנזק -
חוץ מכתובת קטנה בשולי פרסומות הסיגריות המזהירה בלאט- "משרד
הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות", אין שום מידע המופץ
לציבור בנוגע לנזקי הסיגריות. קרוב לוודאי שעובדה זו קיימת
משום חששותיהם של חברות הסיגריות למיניהם והם מרכזים חלק גדול
ממאמציהם למנוע מהמעשנים לדעת שהם בעצם מבצעים התאבדות בהילוך
איטי. נזקי העישון הם רבים וחמורים מעבר לתיאור. בכל הגוף ובכל
דרך ייתכנו פגיעות מהשלישיה הקטלנית- עשן, ניקוטין ועטרן.
בכדי לגלות עובדות אלה, על המעשן לתפוס יוזמה ולהשיג חומר
ומידע, אך הרי עד שלא יגלה שהעישון מזיק, לא יחשוב בכלל
לחפש...
פרק 5 - ייאוש מהחיים -
תופעה נדירה יותר אך קיימת היא הייאוש מהחיים וחוסר האיכפתיות
בקשר לבריאות ולעתיד. לעיתים, במיוחד בהשקפת עולם של "אכול
ושתה כי מחר נמות", האדם לא מוכן ולא מסוגל לחשוב קדימה על
עתידו. לפעמים אפילו מחשבה של שעה לעתיד אינה מתקבלת וההשקפה
הנהנתנית של הרגע גורמת לאדם לסכן את עצמו והסובבים אותו. אותה
השקפה גם גוררת אחריה ייאוש ממטרה כלשהיא בחיים ואדם חי את
חייו ללא שאיפות ולכן בריאותו לא נחשבת. בשביל מה להיות בריא?
בשביל להמשיך את המירוץ המטופש שנקרא "חיי אדם"? בדיקה שגרתית
ברמת העישון בכלא תגלה שאותם אסירים מיואשים מעבירים את שארית
חייהם העלובים- בחיסול סיגריות. אם נעמיק אל תוך כותלי תא
הנידונים למוות, כמדומני שלא נמצא אפילו אחד שלא מעשן.
-5-
פרק 6 - "ממחר- דיאטה!" -
עוד איפיון של מוח האדם ורצונו הוא אותו שכנוע של "למה למהר?
עוד סיגריה אחת- ואז אפסיק לעשן! ממילא עישנתי עד עכשיו מאות
סיגריות- אם אתחיל אחרי שאגמור את הקופסא- זה לא ישנה". אדם
יכול להמשיך ולפרוס את החלטת הפסקת העישון במשך שנים...
טבע האדם העצל לעיתים נדירות גורם לו לרתום עצמו ולאזור מותניו
(להזיז ת'תחת, בקיצור) לביצוע משימה זו או אחרת. עובדה עצובה
זו יכולה להיות זו שתמנע מהאדם להפסיק לעשן ואפילו לא יהיה
מודע לעובדה שהוא אינו מפסיק, כשתמיד יספר לסובביו- "אני
בתהליכי גמילה, אני בדרך להפסיק"...
חלק ד - סוף דבר
לסיכום, עם כל יתרונותיו, העישון הוא דבר מזיק ומשעבד. כמו בכל
פעולה בעולם, גם בעישון, צריך לשקול אם לבצע אותה או לא.
אם אדם רק יהיה מודע לכל הסכנות ולכל הכוחות הפועלים עליו,
פיזיים ופסיכולוגיים, אולי יוכל "ללמוד את האויב" ולנצחו
וחייו יתמלאו משמעות ואושר.
בהצלחה!!!
ואל תשכחו- "החיים יפים יותר ללא עישון!" |
