אדון ניטשה ממתין לגודו
פרופסור פרויד יודע זאת היטב הרחק בכורסת הפסיכו
אנליזה לא רצתה בניטשה (כמו כל האחרות)
הוא ראה בהן ברייה נחותה והן לא אהבו זאת
בכלל שנאו זאת מלבד אולי העלמות שלא הכיר מספיק
טובות היו לסקס ולא לאהבה
והזנות היא לא חלק בחברה המושלמת שתבוא מאוחר
בתום הנשף של החברה המנוונת בה האדם העליון הוא מלצר
פרויד מאזין ושותק כשניטשה מדבר - הטיפול דורש
וגם חמלה צריך אבל עליו לא ישפיע
ניטשה חושב שמסכנות זו מחלה אשר תוקפת
גם את המרחם שהוא חלש
וזה נכון ש"על-אדם" לא יפרח בטיפול פסיכולוגי
השקה אותו בעוצמה הנובעת מחוסר רגשות
"מה יודע פרויד על פילוסופיה?" הוא שואל
וזה עונה לו "ספר לי על חלומותייך ידידי"
כך מפליג סיפורו על האיש שאיחר לו - גודו
ומורה שישב במקומו - זרטוסטרא
כה אמר ניטשה בעודו שוכב על הספסל
ממציא חלומות שלא חלם מעודו
שוכב בספה הקשה ומטפטף ארס בהכשתו את גרמניה הארץ
לא גרמניה החלום נקיה וטהורה
שהזוהמה היא בבסיס נפש האדם
ועל כך מסכים פרויד ולוחש חלום או שניים משלו והם
נוגעים בריקבון ומגלים משיכתם המוזרה זה לזה
מתעלסים על הספה בנוקשות של זוג גברים בגיל העמידה
והם שוכבים חזק כי רוך אין שם
ולא סבון לרחוץ את הבושה
דעה קדומה בוחשת בסיר התאווה המיוזע - החדר הקטן
קליגולה צוחק סופק כפיים וחוכך עצמו בהן
הם לוחצים ידיים הנימוס הוא כל מה שנשאר
ונפרדים בנשיקה
ואז גודו מגיע
ניטשה מאבד את שפיותו השברירית ופרויד
מאבחן עצמו למוות