אורן גורדון / שיט |
אימא הייתה מלח.
אבא היה ספן.
יצאנו יחד לשוט,
נחתנו בחוף תימן.
בבוקר
אימא רצתה לבדוק את עץ המנגו,
ואבא העדיף לישון.
בערב הם רקדו טנגו,
ואבא מצץ לימון.
אני התפללתי שלא נחזור לעולם.
חשבתי שאם יגמרו המים בים
לא נוכל לשוט.
אז שתיתי ככול שיכולתי,
אבל זה לא היה כול כך פשוט.
ואז התעוררתי, כולי מלא זיעה.
והעצים נעלמו והסירה.
וכמה שניסיתי לא יכולתי לישון
בחזרה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|