אני לא יודעת. כשאני לא כותבת אני שרויה בתשישות מענגת שמרדימה
אותי לבסוף והחלומות תמיד טובים לי אבל בסוף החלום אני יודעת
שאחרי החלום החרדה תהיה גדולה וללא סיבה.
אני לא יודעת. כשאני כותבת אני יודעת שזה לא משנה כמה אני
חושבת בזמן הכתיבה שכל אות הייתה במקום ולבסוף לא נותר לי
להוסיף דבר, אחרי זה ארגיש שהכל מיותר ולפני זה אני מרגישה
-"אני מוכרחה להעתיק מהדף, אני מוכרחה להעתיק מהדף" - ואני
שונאת להיות מוכרחה לעשות דבר-מה.. ואני לא רוצה שיהיה אלוהים
בחיי אבל אם לא יהיה אלוהים לא תהיה כתיבה ואם לא תהיה כתיבה
תהיה שינה ארוכה מידי ("ארוכה מידי")! |
