המשאית הישנה החלה להאט, ולבסוף נעצרה בצד הכביש, ליד תחנת
אוטובוס מטה לנפול, המבנה היחידי ברדיוס של קילומטרים. מן
המשאית ירדה בחורה צעירה עם תרמיל ענק. היא הודתה לנהג בשפת
המקום, והניחה את תרמיל הטיולים שלה על הספסל בתחנת האטובוס.
היא עמדה וצפתה במשאית המתרחקת. סוף סוף לבד.

הכביש היה שומם. היא יכלה לראות את האופק משני כיוונים. בשאר
הכיוונים נחסם טווח ראייתה ע"י הרים מרהיבים ביופים.
כן, היא עשתה זאת. לבד לגמרי בארץ זרה. היא אמנם הגיעה לכאן
כבר לפני שלושה ימים, אבל רק עכשיו, כשיצאה מהעיר, הרגישה לבד.
עצמאית. הרחק מהארץ, הרחק מהמשפחה. היא התאפקה לא לצרוח משמחה.
אז נזכרה- אין כאן אף אחד. היא יכולה לצרוח. היא יכולה לעשות
מה שהיא רוצה. היא צרחה קצרות, ומיד הפסיקה. עדיין לא הרגישה
בנוח עם זה. אבל בכל זאת, הרגישה טוב. היא לבד.
בלי אף אחד שגיד לה מה לעשות. בלי פיגועים, בלי ערסים, בלי
גברים שלא יודעים מה זה רומנטיקה. כאן, היא תוכל להתחיל עם מי
שהיא רוצה. היא קמה להסתכל שוב על הכביש, למרות שידעה שיש עוד
זמן עד האוטובוס. ואז הוא הופיע שם, כמו מתוך חלום.
הולך לו על הכביש לכיוון התחנה. גוף חסון, פסיעות קלות. הוא
התקרב. היא התישבה על הספסל והתנשמה, מנסה להיראות רגועה.
כעבור כמה דקות, הוא הגיע. חייך אליה קלות והתיישב על הספסל.
היא בחנה אותו בהיחבא. מכנסי ג'ינס, מעיל פשוט. שיער שחור חלק.
עור שזוף מאד. הוא לא נראה כאחד מבני המקום אך היא לא יכלה
להחליט מאיפה הוא... בטח תייר כמוה. לפתע, הסתובב והביט בה.
היא נבהלה, רצתה להפנות את ראשה, אבל לא יכלה. היא שקעה במעמקי
העיניים החומות המדהימות שהביטו אליה במבט חולמני קמעה. בראשה
ערכה השוואה בין בחור זר ואקזוטי שבוהה בה במבטים רומנטיים
לבין ערסים שמתחילים איתה ברחוב במשפטים עלובים. היא חייכה
לאור מזלה הטוב. הבחור חייך בחזרה. היא החלה לחלום...
הוא בטח גם מחכה לאוטובוס. היא תשב לידו והם ידברו כל הנסיעה.
אולי הוא אפילו נוסע לאותו מקום שהיא נוסעת. אולי הוא ירד שם
רק בשבילה. הם יסתדרו נהדר ויוכלו לטייל ביחד, ו....
עוד מעט יתחילו לדבר, אבל עוד לא. בתנועה בלתי מורגשת כמעט,
היא התקרבה אליו. הוא התקרב אליה בתזוזה קצת יותר בולטת, עיניו
עדיין בעיניה. ידו נגעה בידה בחטף. היא הרגישה את מקום הנגיעה
כמו כוייה. לאט לאט הוא קירב את ידו בחזרה. היא התמכרה למגע.
איזה בחור... חשבה לעצמה. בדיוק בשבילי. רומנטי. עדין. חתיך.
הוא החל ללטף את ידה. היא עצמה את עיניה, נשענה אחורה. נשימה
עמוקה נמלטה משפתיה. היא הסמיקה במבוכה. הוא חייך בסלחנות
ואצבעותיו החלו לטפס מידה אל רגלה. היא הסתובבה אליו. הגיע
הרגע. עוד רגע הוא יתחיל לדבר. הוא התקרב אליה. עוד יותר קרוב,
עוד יותר קרוב. ראשיהם היו במרחק סנטימטרים ספורים זה מזה. הוא
פתח את פיו לדבר. היא חיכתה בהתרגשות, תוהה מה יהיו מילותיו
הראשונות.
"תגידי," פתח בנון שלנטיות "אבא שלך גנן?"