נכנסנו אל החדר באטיות. בחדר היו שלוש תיבות. שתיים גדולות
בצדדים ואחת קטנה, זו שבאמצע. בצדו השני של החדר הוביל גרם
מדרגות לקומה מטה. לפתע נשמע קול ברור שאמר לנו: "אני יודע
מדוע נשלחתם הנה. הגעתם כדי להביס את גנדולף. לוחמים רבים ניסו
את מזלם, אך רובם כלל לא עברו את החדר הזה. אתם הצלחתם להגיע
לכאן ולכן נראה לי כי אתם בעלי מזל רב, ולא מעט שכל ותושייה.
מעל ראשכם תלוי מפתח זהב שיכול לפתוח כל אחת מהתיבות. ברגע
שתסובבו את המפתח באחד מהמנעולים התיבה תפתח, אולם לא יהיה
באפשרותכם להוציא את המפתח ולנסות תיבות אחרות. חשבו היטב איזו
תיבה לפתוח, לא תנתן לכם הזדמנות שנייה. באחת התיבות מצויה
מגילה עם לחש מיוחד. אם הקוסם שלכם יקרא את הלחש בפני גנדולף,
יהפוך המכשף הנורא לבן-אדם רגיל ולא יוכל להטיל עליכם כשפים.
אך שימו לב ! רק קוסם יוכל לקרוא את הלחש, ואם ייגזר על הקוסם
שלכם למות בדרך לא תצליחו לנצח את גנדולף, אלא אם תכירו קוסם
נוסף במהלך המסע. בהצלחה" !
הבטנו אחד בשני חסרי אונים. לוקי נעזר בי כדי לטפס ולהוריד את
המפתח שהיה תלוי מהתקרה.
"איזו תיבה נבחר" ? שאלה טניה.
אודין צעק למרכז החדר: "אין איזה כתב חידה, רמז כלשהו, כלום"
?
הקול ששמענו קודם לא ענה.
"אני חושבת שהמגילה נמצאת בתיבה הקטנה", אמרה טניה.
"גם אני חושב כך", הוסיף אודין.
לי לא הייתה שום תחושת בטן הפעם. "מה אתה חושב, לוקי" ?
"המגילה תהיה באחת משתי התיבות הגדולות, אבל לא בקטנה", השיב
לוקי.
"חייבת להיות דרך לגלות", אמרה טניה.
"אני חושב שכדאי שנרד במדרגות למטה ונחפש איזה רמז שיוכל לעזור
לנו", הצעתי.
כולם הסכימו והתחלנו יורדים במדרגות. המדרגות היו עשויות עץ
ישן וחרקו מאוד. מצאנו את עצמנו במחסן יין ישן עם הרבה חביות
יין סגורות. שביל בודד עבר בין החביות והוביל לדלת נוספת בסוף
החדר.
הריח בחדר היה ריח של טחב מהול ביין. לוקי וטניה החלו לסרוק את
כל החדר. אני ואודין המשכנו לכוון הדלת. עכשיו כבר הייתי ממש
רעב ושאלתי את לוקי אם הוא מצא משהו לאכול. טניה הציעה לי מעט
מהלחם שנשאר לה בתיק. התחשק לי דווקא ארוחה חמה, אבל הרעב ממש
הציק לי אז לקחתי ממנה חתיכה מהלחם והתחלתי ללעוס. אודין קרב
את אזנו לדלת וניסה להקשיב.
"אינני שומע דבר", אמר אודין והושיט ידו לפתוח את הדלת. הדלת
הייתה נעולה. בגלל הלחם היבש שאכלתי, נהייתי צמא. ניגשתי לאחת
החביות וסובבתי את הברז שהיה מחובר אליה. יין אדום החל נשפך על
הרצפה. התכופפתי ולגמתי ממנו. הוא היה יין מעולה, כמו שלא
טעמתי מעודי. הצעתי לאחרים לטעום ממנו וכולם לגמו גם. מספר
שניות אחר-כך איבדנו כולנו את ההכרה.
טניה העירה אותי לאחר פרק זמן לא ברור, ואמרה שחלמה חלום
מוזר:
היא הייתה בכלוב והגישו לה שלוש צלחות אוכל. בצלחת הימנית היה
עוף ואורז. בצלחת האמצעית היו ירקות מאודים ובצלחת השמאלית
בשר. טניה, שהיא צמחונית בחרה בצלחת האמצעית.
סיפרתי לטניה שגם לי היה חלום מוזר:
בחלומי הייתי מאלף בקרקס והגיעו אלי 2 נמרים, אחד מכל צד,
ואריה אחד הגיע אלי מהאמצע. בידי החזקתי חישוק גדול. אחת אחת
ניסו החיות הטורפות לעבור דרך החישוק, אך רק האריה הצליח לעבור
בפעם הראשונה, והנמרים ניסו פעמיים ונכשלו.
החלטנו אני וטניה שיש פשר אחד לחלומותינו: עלינו לבחור בתיבה
האמצעית !!!
אודין ולוקי עדיין ישנו, ולא רצינו להעיר אותם. לקחתי את מפתח
הזהב מלוקי בלי שירגיש ועליתי עם טניה בגרם המדרגות. ניגשתי
לתיבה האמצעית ופתחתי אותה. היא הייתה ריקה !
פניה של טניה אמרו אכזבה רבה וגם אני הרגשתי כך. ניסיתי לשלוף
את המפתח ממנעול התיבה שפתחתי, אך הוא לא יצא. התחלתי לאבד
תקווה.
טניה הציעה שנחזור בחזרה לכפר, ונודה שנכשלנו. חזרנו למחסן
היין והערנו את לוקי ואודין.
סיפרנו להם את מה שקרה וגם הם חשו אכזבה אדירה. התחלנו לאסוף
את חפצינו והסכמנו כבר על כך שנוותר, אבל אז נפתחה הדלת שבסוף
המחסן ...