יושב על הספה מול הטלוויזיה עם השלט ביד, מעביר ערוצים בלי
מטרה מסוימת, העיקר לא לחשוב עליה. מהרהר ביני ובין עצמי, שלא
יכול להיות שיש שמונים וחמש ערוצים ואין מה לראות.מכבה את
הטלוויזיה בכוונה לקום, לעשות משהו עם עצמי, כשחוט המחשבה שלי
נקטע בידי מחשבות מהעבר. מדליק את הטלוויזיה, ומתחיל להעביר
מערוץ לערוץ, בלי מטרה מסוימת. העיקר לא לחשוב יותר מדי.

דפיקה בדלת.
אני בכלל לא שואל מי זה, כי אני כבר יודע שזאת היא. היא התקשרה
אתמול וביקשה שאני אכין לה שוב את הלב שלי.היא מתכננת לקחת
אותו אתה לעוד שמונה חודשים לפחות, שילווה אותה בטיול
לתאילנד.
רק לפני שבועיים היא החזירה לי אותו ודפקה אותו לגמרי.הייתי
צריך לעבוד עליו הרבה וישבתי עם מלחם ומברגים למיניהם עד
שהצלחתי לסדר אותו.
-"פתוח." אני חצי צועק, חצי לוחש.
היא נכנסת, כולה חיוכים, אני בכלל לא מסתכל.
-"מה נשמע?" היא שואלת ואני יכול לשמוע את המילים המחייכות,
שזורמות לה מבין השפתיים.אני מרים את הראש לכיוון שלה, מסתכל
לשניה וחוזר להסתכל על הטלוויזיה המשעממת, רומז לה על חוסר
הרצון שלי להיות אתה באותו החדר.
-"טוב. אתה זכרת להכין לי את ה..." אני קוטע אותה באמצע
המשפט.
-"הוא נמצא על המדף....ליד הדלת." אני אומר, מת שהיא כבר תעוף
מפה.היא כבר לא מחייכת ואפשר לראות, שהיא לא כל כך מרוצה מהיחס
שלי אליה אבל זה ממש לא מזיז לי.
היא הולכת אל המדף.
-"תעשי לי טובה." אני נזכר במשהו. -"הפעם, כשאת מחזירה לי
אותו, נסי לא להרוס אותו ,כמו בפעם הקודמת, טוב?" העוקצנות
שנשפכת לי מהפה שוב מזכירה לה כמה אני לא רוצה אותה פה.
היא מסתכלת עליי ושוב אפשר לראות, שהיא ממש לא מרוצה מהיחס
הזה.
-"כן...בטח." היא אומרת.היא מסתובבת וניגשת אל המדף, מרימה את
הלב שלי ומכניסה לכיס.אני לא אומר כלום ומורח לה עוד שכבה של
רמז עבה, שתזכיר לה שיש מישהו בחדר, שלא  רוצה שהיא תהיה
נוכחת.
-"אז אני זזה." היא אומרת ואני שומע בקול שלה את חוסר הביטחון
ואני מחייך קלות בפעם הראשונה מזה ימים.
היא פותחת את הדלת, רגל אחת כבר בחוץ.
-"ביי." אני נובח, לכיוון הטלוויזיה ומקווה שהיא תצליח לשמוע
אותי.
היא עוצרת לרגע, מהססת ואז יוצאת החוצה, משאירה אותי לבד עם
הטלוויזיה המשעממת.

אני יושב מול הטלוויזיה, לוחץ על השלט, מעביר ערוצים וכבר יש
לי יבלת על האצבע.אין מה לראות בטלוויזיה ומרוב שעמום אני נודד
בים של מחשבות ורגשות, מחכה לרגע שבו היא תשוב להחזיר לי את
הלב ואני אוכל לראות אותה, אפילו אם זה רק לעוד שניה.