אגניסטו מונוכרום יושב בבית קפה. כל יום בין שעה שש לשבע וחצי.
אז מגיעה הילדה מן החוג התורן והוא קם בלא חמדה מן השולחן.
מנגב את כפות ידיו במכנסיו בתנועה אוטומטית לחלוטין.
על השולחן נותרו תמיד . ספל קפה מלא למחצה . קופסת סיגריות
ריקה
ומאפרת זכוכית מלאה בבדלים .
אגניסטו מושיט לה בהיסוס יד ארוכה ורזה.
אבל הילדה מבקשת ממנו תמיד באותו המשפט ללכת לפניה קדימה  כי
היא עם חברים. אגניסטו תמיד נעלב עד עמקי נשמתו מהערה זו וזה
קורה כל יום.
אתמול הוא התיישב בשולחן הרגיל והמלצר הטרוד ניגש אליו ורשם
בפליאה הולכת וגוברת את הזמנתו.
כן אמר לבסוף המלצר אבל נצטרך קצת זמן כדי להכין את כל ההזמנה
במלואה.אבל אגניסטו לא ענה הוא ישב והמתין בסבלנות .
בשעה שבע ושלושים הגיעה הילדה כשהיא מצפה לראות את אביה קם
בתנועה הארוכה שלו . אבל הוא לא קם אגניסטו עסק בטעימת ספלי
קפה שהיו מונחים בשורות שורות מכל ספל טעם לגימה או יותר וסימן
אותו במקלון בחישה פלסטי קטן.אתה בא שאלה הילדה נבוכה משום שלא
אמרה את הטקסט הרגיל שלה.
תתקדמי אני פה עם חברים אמר בלי להרים את ראשו מעל לשולחן.
בשמונה הפסיק מעיסוקו וקרא למלצר.
היום בשבע וחצי הגיעה הילדה נבוכה , לא יודעת למה לצפות.
אגניסטו קם לקראתה ,לא הושיט יד והמשיך ללכת בלא שיפנה אליה.
על השולחן נשאר ספל ריק עד תחתיתו.
סוף סוף למדו לעשות קפה שהוא אוהב.