זואי מקס' / 23.1.02 |
מבטים עצובים
מבטים מרחמים
כאב חודר עמוק
לא נותן מנוח
צעקה...
דממה...
אחר-כך באה השלווה.
אף אחד לא ראה
ובטח לא שמעו
את סיפור הנערה
סיפור הגוויה.
וכששוב ירד פה חושך
הוא ייאסף שוב אל עצמו
ורק הוא עוד יזכור זאת
עד שארית חייו.
ומה שקרה היום
אולי עוד יחזור על עצמו
אולי יהיה זה גם סופו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|