זה מגיע ברגע הכי לא צפוי.
סתם ככה בצהריי איזשהו יום.
אתה מניח את הראש על ביטנה של אהובתך ובוהה בתיקרה.
אופוריה.
הכל כל כך פשוט פתאום. כל כך יפה.
כאילו אין צרות.
כאילו אין מלחמה.
כאילו אין בלאגנים בעולם.
ולרגע, פתאום, הכל יפה.
אופוריה.
ואתה לא ממש חושב על משהו ספציפי.
על כלום.
ויש לך עבודות להכין ליום ראשון.
יצירתיות בהזמנה.. דבר כל כך מטופש.. אבל כל כך נחוץ.
אבל אתה באופוריה.
ממשיך לשכב על הגב.
עם הראש על ביטנה של האהובה.
ואתה אוהב אותה.
והיא אוהבת אותך.
אופוריה.
ולא חושב על כלום בעצם.
לא חושב על שום דבר.
רק מבין את המצב.
אתה באופוריה. |