הלכתי בין הטיפות כשחשבתי עליך.
האויר הקר שנשמתי התחמם בתוכי מהאהבה העזה שלי אליך.
השדרה הצרה שאני נימצא בה עם הגדרות הירוקים, לא מאפשרת
לעיניים לנדוד הרבה לצדדים.
אבל לומרות שאני מסתכל קדימה, כל מה שאני רואה,
זה בעיניי רוחי את הרגעים הבודדים שביליתי איתך לפני דקות
אחדות.
ולומרות שזה היה כמעט יום שלם שהיינו ביחד,
אני בקושי מחזיק את עצמי מלרוץ אליך בחזרה ולחבק אותך,
כי אף פעם כי אף פעם לא תוכלי להימאס עלי.
להרגיש שוב את היד העדינה שלך משחקת עם השיער שלי, מלטפת את
הלחי שלי.
כמו טיפות הגשם שנופלות עלי עכשיו.
ואני מצליח להתעורר מזה רק כשאני טועם את השפתיים שלי, שעדיין
נישארו
מתוקות ממך.
וגם זה רק בשביל לחיות מחדש בדמיון שלי איך נישקת אותי,
עם כל כולך עטופה סביבי.
אני מרגיש שאני חייב לשניה לעצור,
כי אני סהרורי מהלך,
סהרורי שחולם עליך.