לפעמים לא מצליחים להפנות את הראש.
(עד שכבר חשבתי שהפכתי אדיש)
אני מוצא את עצמי הזוי בקו ישר מול המציאות.
הרבה זמן לא ניגבתי לחי,
עכשיו אני מסיר דמעה גם מהלחי השנייה.
אני לא יודע מה פוגע בי יותר,
מתים בחדשות, פספסתי סרט שרציתי לראות.
אני מוצא את עצמי בוכה ברגעים לא מוסברים.
פחדים הם כמו קעקועים, שאני לא רוצה לשאת.
בחושך אני צריך טיפה הכרה
שירים הם נחמה.

תתמודד עם זה בדרכך, תצחק מול יריות.
אני ימצא דרך אחרת, גם אם לא אפסיק לראות.
מילים לא יעזרו מול חומר נפץ, הם גם לא חוסם עורקים.
דם רב מדי נוזל מסביבי, שלי עוד בתוכי, מילים הם כה חזקות.
בחילה בשעה 8. יותר מדי דברים אפשר להרגיש. אי אפשר לומר.
די.
לא חשבתי שהאנושות  כל כך רעה, שירים הם אנושיים
גם הם אנושים במצב.
הם נותנים לי את התקווה שיש מילים יפות לא רק בהספד,
אהבה לא רק בקינה.
שירים הם נחמה.