אתמול הכרתי בחורה מדהימה באוטובוס. לקחתי ממנה את מספר
הטלפון שלה והבטחתי להתקשר. ובאמת, למחרת התקשרתי ודיברנו קצת.
כשהגענו לקטע שקט, ניסיתי לשבור את הקרח ושאלתי אותה מה היא
עושה בשבת בערב. היא ענתה שאין לה תוכנית מיוחדת. הצעתי לה
לבוא איתי לאיזה אירוע שמארגנת העיריה אצלנו, שיהיו בו הופעות,
והכל בחינם. היא הסכימה.
ובאמת, ביום שבת בערב, התלבשתי יפה והלכתי אליה ברגל. קראתי לה
והיא ירדה מביתה למטה. החמאתי לה על לבושה והיא הודתה בחיוך
רחב. הלכנו עד לכיכר, שהיתה הומה מאדם. החזקתי לה את היד כדי
שלא נפרד ועברנו בין האנשים. פגשתי כל מיני מכרים ואנשים שבאו
לראות את ההופעות שיחלו עוד מעט.
על הבמה, היו כמה אנשים שדיברו פוליטיקה וכל מיני שטויות של,
מה היה קורה היום, לו הוא, היה בחיים וכו'.
אח"כ הקרינו סרטון קצר של מה שהיה בכיכר לפני כמה שנים. לא כל
כך ראיתי, אבל זה כנראה היה סרט עצוב, כי בסוף , הכוכב הראשי
נרצח או משהו כזה.
שטויות, גם ככה כל יתר בני הנוער שהיו מסביבי לא התרגשו, הם
חיכו לראות את אביב גפן או עיברי לידר, למי אכפת? זה בחינם!
האמת? לא נהנתי כל-כך. האומנים הופיעו חרא, כאילו מתאבלים על
משהו. היו יותר מדי אנשים, אבל הם היו בשקט.
זה היה יכול להיות כמו יום העצמאות, רק אם היו מוסיפים זיקוקים
ומוציאים מנגלים.
אבל למי אכפת, יום העצמאות או לא, יוצאים לעיר, פוגשים אנשים,
רואים הופעות, סבבה, לא צריך סיבה מיוחדת. הרי אנחנו חוגגים את
יום העצמאות על זה ש...
קיבלנו עצמאות מהמצרים אחרי שבנינו פרמידות? לא. אולי על....
וואלה לא יודע, אבל זה לא משנה. בטח כמו יום שבת הזה, שהלכתי
עם הבחורה שהכרתי, סתם, לא צריך סיבה טובה לחגיגה, אלא רק כמה
אנשים מתים, אנחנו, כבר נרקוד להם על הדם...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.