מתוך זעקת עולם, מלאת טיפות של טל
מתכסה ענן אחד בוהק, בעלי שלחת
ואני פונה לי בין שבילי הגן לחפש תקווה, מעט ללכת
להתרסק באבני החוף כמו הגל

שריד תקווה, מעלה אבק בחולפו אל מול פני
עיני נעצמות כמעה למראה האור הבוהק
ומתוך חושך מוחלט אני שומעת קול זועק
אשר קורא לי, מתוך ריצה, "חיזרי אלי"

מתוך צמא, מתוך הסקרנות שחילחלו בי דמעותיה
אני רודפת אחר האור אשר ממשיך לברוח
לא נשארה בי נשימה אחרונה, לא נישאר בי עוד כח
אך אני ממשיכה לרוץ אחר אותו אור בוקע

בהתקרבי אליו, מבט אל תוך מבט
הוא חודר אל נשמתי, ואני אל נשמתו
יד אוחזת יד, ליבי פרץ מתוכי, אני איתו
והוא מרפה את ידו מאחיזתה החזקה, וחוזר למנוסתו לאט

אני קוראת בכל כוחותי הנותרים, להשיבו אלי
אך הוא ממשיך לנוס ממני, כאילו והייתי להבה, שורפת את חייו
והוא בורח, מהר מידי לרגלי הזועקות למנוחה, אך ליבי רוצה אליו
וכל מה שנותר בליבי הוא אותו מגע עדין למשך כל חיי