התחלתי לחוש רעב מעט.
"מה דעתכם שנאכל משהו ?  אודין, תכנס לחדר עם לוקי, תבדקו אם
יש משהו טעים", ביקשתי.
אודין ולוקי נכנסו לחדר ממנו יצא זולטאר, והחלו לחפש דבר מה
לאכול.
בחדר הייתה תיבה גדולה, אצטבה ותמונה של זולטאר עצמו. לוקי החל
לפרוץ את התיבה, אך לא הצליח. אודין סרק את הספרים שהיו באצטבה
ולא מצא משהו מעניין במיוחד.
"אוף ! אני חייב לפתוח את התיבה הזו !  יש לי הרגשה שיש בה
משהו", קרא לוקי.
טניה ואני נכנסנו לחדר. "וואו ! איזו תמונה מרשימה" !, התפעמה
טניה.
היא התקרבה לתמונה ובחנה אותה מקרוב.
"ארתור ...", טניה פנתה אלי.
"מה" ?, עניתי בהיסח הדעת, מרוכז בפתיחת התיבה עם לוקי.
"אני חושבת שהתמונה לא ממש ישרה ...", טניה המשיכה, ובעודה
מסיטה את התמונה, שמה לב כי מאחורי התמונה יש כספת.
"ארתור", אודין נגע קלות בגבי. "אולי זה עשוי לעניין אתכם
...", המשיך.
נשאנו את עינינו לעבר התמונה ולוקי מייד ניגש לכספת. תוך שניות
הוא פרץ את הכספת.
בתוך הכספת היה מפתח. לוקי לא התעכב ומייד ניסה לפתוח את התיבה
עם המפתח שמצא.
התיבה נפתחה בקלות ובפנים הייתה מגילה של קוסמים. אודין מייד
לקח את המגילה וזיהה שמדובר בלחש "ברק". הוא העתיק בזריזות את
הקסם אל ספר הלחשים שלו והמגילה נשרפה מעצמה תוך שניות
ספורות.
זהו. מעכשיו הוא יוכל להשתמש בקסם הזה שוב ושוב, פעם אחת בכל
קרב כמובן.
אבל זה לא היה הדבר היחיד שהיה בתיבה. היה מן בקבוק גדול שהכיל
נוזל ירוק בתוכו. לוקי פתח את הבקבוק והריח את הנוזל. הוא טפטף
טיפה על אצבעו ולא קרה שום דבר. לוקי החליט שמותר לשתות את
הנוזל שבבקבוק, והחליט לתת לכל אחד מאתנו לגימה. לוקי היה
הראשון ששתה.
"איזה טעם יש לזה" ?  שאלתי אותו.
"מזכיר טעם של אפרסק מעורב עם תמצית עטלפים ...", לוקי חייך.
שתיתי מהנוזל והרגשתי תחושת רעננות מוזרה. נתתי לאודין וטניה
לגמור את הבקבוק והחלטנו להמשיך במסע.
חזרנו על עקבותינו במסדרון הצר והארוך והגענו שוב לנקודה שכבר
היינו בה. לוקי התעקש ללכת בדרך של העקרבים וטניה סירבה בתוקף.
החלטנו לחזור לנקודה הקודמת ולפנות בדרך השנייה. ידעתי שכדאי
היה לבחור בדרך ההיא, לא סתם הייתה לי תחושת בטן שהדרך שבחרנו
לא תוביל לשום מקום.
הלכנו בשביל חשוך עד שהגענו לדלת נוספת. דלת ברזל. הדלת הייתה
נעולה.
לוקי ניסה לפרוץ אותה אך לא הצליח. הסתכלנו סביבנו ולא ראינו
שום דרך להכנס. אודין הציע לדפוק על הדלת. לוקי נקש קלות על
הדלת. אף אחד לא ענה. אודין וטניה כבר רצו לחזור אבל משהו
בתוכי אמר לי שיש דרך להמשיך מכאן. לוקי החל ממשש את הקירות
בחיפוש אחר דלת סתרים או אשליה של קיר, ולפתע הבחין בסלע שנראה
היה כאילו הוא לא שייך לשאר הדקורציה של הסלעים שם. לוקי שלף
אותו ממקומו, ומפתח התגלה בנקיק שנוצר שם. לוקי השחיל את המפתח
למנעול וסובב פעם אחת. הדלת נפתחה.
מצאנו את עצמנו בחדר לא גדול במיוחד. בצדו האחד הייתה דלת ברזל
כבדה ולצידה שקע עגול בקיר ובצדו האחר של החדר נחו להם
מאזניים. ליד המאזניים היו תשעה כדורים מזכוכית. הסתכלנו אחד
על השני ולא ידענו בדיוק מה לעשות.
טניה קראה לפתע: "כתוב משהו על הדלת".
"מה כתוב" ?  שאלתי.
"אני לא מצליחה לקרוא, זה כתוב בשפה לא ברורה", ענתה טניה.
אודין ידע הרבה סוגים של שפות. הוא היה מתרגם ספרים לפני שהחל
לעסוק במלאכת הקוסמות. הוא ניגש לדלת הברזל וקרא בקול: "הנח את
כדור הזכוכית הקל ביותר בשקע שבקיר. מותר לך לשקול את הכדורים
רק פעמיים. כדור שאינו מתאים ויונח בשקע שבקיר יגרום לפיצוץ.
זכור ! יש לך רק שתי שקילות ..."
"מה עושים" ? שאלה טניה.
לוקי החל בודק את הכדורים. כולם נראו זהים וגם שקלו אותו דבר.

"בשקילה ידנית אני לא מרגיש בהבדל בין הכדורים", אמר לוקי.
"כנראה שההבדל הוא ממש בגרמים בודדים", עניתי.
אודין החליט לחלק את הכדורים לשתי קבוצות: של 4 ו-4. אם יהיה
שוויון בין הקבוצות, הכדור הקל יותר הוא זה שצריך להכניס לשקע
שבקיר. שנייה לפני שביצע את השקילה צעקתי לו לעצור.
"ומה אם לא יהיה שוויון בין הקבוצות" ?  שאלתי.
"אל תדאג, יש לנו עוד שקילה", אמרה טניה.
"עוד שקילה אחת לא תספיק" !, עניתי.
"הממ ... נכון", ענה אודין וויתר על הרעיון שלו.
"אולי נשקול קבוצות שונות של כדורים ? למשל ארבעה בצד אחד של
המאזניים וחמישה בצד השני" ?  הציעה טניה.
"לא כדאי, השיב לוקי. כי לעולם לא תדעי איפה הכדור הקל בשתי
שקילות בצורה כזו".
"יש לי רעיון", קפץ אודין, "נשקול רק 4 כדורים, שניים בכל צד
של המאזניים. אם אחד הצדדים ישקול פחות - נשקול פעם נוספת את
שני הכדורים שהיו קלים יותר".
"ומה אם הכדור הקל יהיה בין החמישה שלא נשקול" ?  הקשיתי.
"אוף ! לעולם לא נצליח למצוא את הכדור הקל בשתי שקילות",
התרגזה טניה.
"המשכתי לחשוב על דרך נוספת ואחרי 2 דקות זה בא. "יש לי
רעיון", קראתי.
"נחלק את הכדורים לשלוש קבוצות של שלושה כדורים כל אחת" !,
התלהבתי.
"הממ ... יש הגיון בדרך שלך", אמר לי לוקי והתנדב להמשיך
להסביר את העניין.
"בשקילה ראשונה נשקול שלושה כדורים מול שלושה כדורים אחרים. אם
יהיה שוויון ביניהם, סימן שהכדור הקל נמצא בין שלושת הכדורים
שלא שקלנו. אם לא יהיה שוויון ביניהם, נסלק את שלושת הכדורים
הכבדים מהמשוואה ונותרנו רק עם 3 כדורים ושקילה אחת", אמר
לוקי.
"ואז, כשיש לנו 3 כדורים שאחד מהם קל, ויש לנו רק עוד שקילה
אחת לבצע, נשים על המאזניים רק 2 כדורים, אחד בכל צד. ושוב,
באותו אופן: אם יש שוויון ביניהם - הכדור הקל הוא זה שלא
שקלנו. אם אין שוויון ביניהם - הכדור הקל יותר הוא הכדור
שאנחנו מחפשים !!!", השלמתי את ההסבר של לוקי.
ביצענו את השקילות ומצאנו את הכדור הקל יותר.
בזהירות רבה הנחנו אותו בשקע העגול שבקיר.
הדלת החלה להפתח באיטיות ...