עולים למצדה, לראות את הזריחה.

וכמה שאני שונאת את מצדה.

אוקיי קומפיוטר מתנגן בנגן הדיסקים הנייד שלי,  הקול
הנשבר-לעיתים של תום יורק גורם לי לרצות לבכות. מקום יפה,
מצדה. לפחות היה פעם, לפני שהוסיפו את כל המעקות והגשרים
ושיחזרו הכל והוסיפו את כל שלטי ההסברה האלה. אפשר לראות
תיירים יפנים נלהבים, תיירים אמריקאיים מתרשמים, הרי בשבילם
שיפצו את כל המקום. עוצמת לרגע את העיניים, מדמיינת את עצמי
רצה פה על ההר, בין שרידי הארמון של הורדוס, מדמיינת לרגע שאף
אחד לא נגע פה בכלום, לא שיפץ כלום, לא ניסה לשמר כלום.
רק אני, רדיוהד, ומצדה.
אוויר חופשי.
אני נושמת.
ואז זה מגיע.


המחשבות הורגות אותי, המוזיקה שוברת אותי. אנשים מסביבי חיים
והולכים, אני צולעת לאיטי ומחכה להסבר של המדריכה. אני מכירה
טוב את סיפור מצדה, אבל יש לי חשק מוזר לשמוע אותו שוב. זה
קורה לי לפעמים - מישהו מתחיל לספר לי משהו שכבר סיפר, ואני
אקשיב לו שוב, פשוט כי זה יפה לשמוע את אותו סיפור שוב ושוב,
וכנראה שאם אנשים חוזרים על סיפור שלהם שוב ושוב, הם נהנים
מזה, ומי אני שאקטע אותם.

הם סובלים, הם חסרי אונים, הם במצור.
(האוויר סוגר עלי, הכאב חונק אותי, ת'ום יורק נאנק לי
באוזניים, אני במצור. ת'ום לא מצליח לברוח מהכאב. גם אני לא.)
הם לא רוצים להיכנע.
(גם אני לא.)
רוצים לצאת גיבורים. מי לא, בעצם?
למות מות גיבורים . להפוך למיתוס. נצח ישראל לא ישקר. לתפארת
מדינת ישראל. טוב למות בעד ארצנו. הם צודקים. מעשה שכזה ייזכר
בזיכרון הקולקטיבי הרבה מאד שנים אחר כך, הרבה יותר שנים מאשר
ייזכרו דמויותיהם האנושיות הקטנות, הלא חשובות.
(גם אני דמות קטנה, אנושית, לא חשובה. אני רוצה להיות
גיבורה.)
אבל הם כן נכנעים.
ברור לי שהם נכנעים לבסוף.
לא לאוייב.
נכנעים למיתוס שהם עצמם יוצרים.
(בעדינות ובסבלנות אינסופית, מסביר לי ת'ום כמה קשה לו לחיות
בלי הכאב. כמה זה נותן לו. כמה השראה וכוח הוא שואב ממעיינות
בלתי נדלים של כאב.)

ולמרות הכל, הפעם הזו, הסיפור כבר לא מכעיס אותי כמו תמיד. אני
יכולה בהחלט להבין אותם. אבל שוב המחשבות רצות בתוכי. להתאבד
זה מעשה שנעשה מתוך פחד, מתוך חוסר אונים, מתוך איבוד תקווה
טוטאלי ! איך אפשר להגיד שזה מעשה גבורה?! איך, תגידו לי, איך.
תגידו להם שיש פיתרון אחר. שאסור לברוח. אף פעם אסור לברוח.
אין לי אוויר.
ת'ום יורק רק אומר :
תמשיכי לנשום.
אני נענת להצעה.

עומדת על ההר, חושבת לעצמי

אם אני אקפוץ עכשיו

זאת תהיה גבורה ?



("זה עומד להיות יום נהדר. אני מרגיש שהמזל שלי הולך להשתנות",
לוחש לי ת'ום באוזניות.)