נטרפת מהשקט, שקטה בטירוף
מרגישה את כל העולם נעצר ומתבונן
מחכה לצעד הבא, לטעות הבאה
רק מחכה שאני אפול בפעם האחרונה
הפעם שתשבור אותי ותרסק אותי לרסיסים קטנים
מתפוגגים בחלל ונעלמים אל האין, נשכחים מלב
מסתכלת עליהם מסתכלים עלי
רוצה לצחוק ולהגיד שיפסיקו לחכות
כי אולי הפעם אני לא אפול?
אבל עמוק בתוך תוכי אני יודעת שזה לא נכון
תמיד אני נופלת והפעם זה לא שונה
מקום שונה, אנשים שונים
אבל תכל'ס אותו דבר
אותן טעויות שעשיתי בעבר
חוזרות על עצמן כמו במעגל קסמים
שרק שובה ושואב אותי לתוכו
מרגישה איך אני משתגעת ונכנעת
לטירוף, לעצלנות, לשקט שבלא לעשות כלום
ולאמונה,
שככה, יהיה לי טוב.