|
הזמן פיזז
כיתת רגליו
רקד עלפי
צלילי הקשת
בכה עצוב
את בוא הסתיו
לא חלום
לא אתמול
כיצד ימשיך
ללא שעון
את מחוגיו
לסחוב איתו
רק הרוח
נחמה לוחשת
ביחד בוא
נסחוב את
המורשת |
|
|
לפעמים אני
מוצאת את עצמי
נשלחת, מעויינת,
משופצרת ולפעמים
אפילו ממוחזרת!
בלי בושה!!
ואז אני
מתעוררת.
גולדה בסיוטי
לילה חוזרים
ונשנים בעקבות
טראומות
מודחקות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.