[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דמויות:
מספר
גדעון - במאי הצגות במתנ"ס אי שם בדרום הארץ
פקד ווקטור בדימוס - חוקר בכיר במשטרה - מחוז הדרום
ציפי שטחית - שדרנית רדיו ב"גלי הדרום"
פרופסור מד
פועה - פרה
סיגי - דיווחי תנועה
סמיר - בעל מסעדה
כבשה




מספר:
זה כנראה התחיל כשגדעון החליט לעלות את העץ הנדיב כמחזמר לכבוד
ט"ו בשבט במופע המרכזי של מתנ"ס דרום.
בהתחלה, הכל התנהל באופן משביע רצון. החזרות התקדמו בקצב
סביר...

((מקהלה שרה ברקע לפי המנגינה של "ההר הירוק כל ימות השנה"):
העץ הנדיב כל ימות השנה...)

ניואנסינים דקים שויפו בידיי הבמאי הכריזמאטי...

גדעון:
יותר גבוהה עם הגרזן...

מספר:
וראיון לקידום המופע שודר בתחנת הרדיו המקומית - "גלי הדרום"

(ג'ינגל רדיו "גלי הדרום"):
אתם מכוונים על גלי הדרום - רדיו ללא עבודה, הרבה מוסיקה טובה
וקצת על אבטלה. ועכשיו, "שעה עם מובטל" - ציפי שטחית בראיון
אחת על אחד עם במאי מתנ"ס דרום - גדעון חנניה.

ציפי:
שלום לכם, עוד מעט נדבר עם המובטל והבמאי גדעון חנניה, אבל
קודם דיווח תנועה.. נעבור אל סיגי שנמצאת על גג "סופרמרקט שימי
זיל הזול", מה המצב אצלך סיגי?

סיגי:
אין פה אף כלב ברחוב.... כמו אתמול ושילשום....

ציפי:
תודה לסיגי על גג "סופרמרקט שימי זיל הזול".

סיגי:
... בכביש החוף בטח יש פקק...

ציפי:
כן, תודה... גדעון, אתה מוכר לנו בשנים האחרונות בעיקר בגלל
הצגות ט"ו בשבט שלך שבדרך כלל עושות המון כותרות....



גדעון:
זה נכון ציפי, לפני שנתיים העלנו את "פרות יבשים" מחזה הבוחן
את חיי הזוגיות בצל חגי ישראל. שנה שעברה הצגנו את "חג הנטיות"
סיפורם של שני צעירים הומו-סקסואלים שנוסעים ליער בן שמן לקיים
את מצוות הנטיעות ולממש נטיות...

ציפי:
ומה מצפה לנו השנה?

גדעון:
השנה אנחנו מעלים מחזמר מבוסס על הסיפור של העץ הנדיב עם מסר
חברתי סוציו גאו פוליטי (פאוזה) מדיני (פאוזה) ביטחוני...

ציפי:
המממ מעניין...  אני מבינה שצוות השחקנים הוא אותו הצוות
שהתרגלנו אליו מהשנים הקודמות...

גדעון:
פחות או יותר, שימי מ"סופרמרקט שימי זיל הזול" ישחק את העץ
הנדיב, וחוץ מבחור צעיר בשם פרופסור מד שישחק בתפקיד הילד
שחוזר כל פעם אל העץ כדי לקחת עוד ועוד... השחקנים הם אותם
שחקנים.

ציפי:
שמעתי שיש חיכוכים לא מעטים בינך לבין פרופסור מד הזה...

גדעון:
לא, לא... זה טבעי שבמהלך העבודה יש אי אלו אי הסכמות...

ציפי:
בוא, ברשותך, נשמע קטע שהקלטנו באחת החזרות...

((מקהלה שרה ברקע): העץ הנדיב כל ימות השנה...)

גדעון:
יותר גבוהה עם הגרזן פרופסור....

פרופסור מד:
כדי לכרות לא צריך מלמעלה... צריך לבוא מהצד...

גדעון:
אני רוצה שכל מועקת הדרום תראה בהנפת הגרזן הזו... ברגש

פרופסור מד:
זה עניין של טכניקה.... מהצד!!!

גדעון:
מלמעלה!!!

פרופסור מד:
מהצד!!!

גדעון:
מלמעלה!!!

ציפי:
נשמע סוער...

גדעון:
לא צריך להתרגש... חילוקי דעות אומנותיים.... עד הבכורה זה
יסתדר.

ציפי:
ומתי הבכורה?

גדעון:
בעוד שלושה ימים...

ציפי:
אני בטוח אהיה שם... תודה לבמאי מתנ"ס דרום גדעון חנניה.
תישארו אתנו אחרי החדשות לתוכנית "שירים שכבר שמעתם היום לפחות
עשרים פעם" בעריכת DJ קובלנץ....

מספר:
ערב הבכורה הגיע. עשרות נדחסו לאולם הקטן של מתנ"ס דרום. כשכבו
האורות, מצא לעצמו גדעון פינה חשוכה ממנה יוכל להביט בחרדה
מהולה בהתרגשות ביציר כפיו.

((מקהלה שרה ברקע): העץ הנדיב כל ימות השנה...)

הכל התנהל כשורה עד למערכה השלישית בה אמור היה פרופסור מד,
בתפקיד הילד, לקצץ את ענפיו של שימי, בתפקיד העץ הנדיב.
פרופסור מד הניף את הגרזן מהצד למורת רוחו של גדעון שלפתע כבה
האור באולם (רחש קהל) ומיד אחר כך נשמעה צעקה מחרידה.... (צעקה
מחרידה). כשדלקו האורות שוב, נתגלה מחזה נורא, שימי שכב מתבוסס
בדם ללא רוח חיים....

(רעש מהומה והמולה, סירנות משטרה)

לאחר שעתיים החליטה המשטרה באופן מפתיע לסגור את התיק מחוסר
ראיות...

משטרה:
טוב, אין פה יותר מדי ראיות, בוא נסגור ת'תיק ונלך הביתה...

מספר:
לגדעון, שכל אותו הזמן צפה במתרחש מפינתו החשוכה, הדבר נראה
מוזר...

גדעון:
משהו פה מסריח...

פקד בדימוס:
מצטער, חשוך פה... חשבתי שאני לבד...

מספר:
נשמע קול לצדו של גדעון שהופתע לגלות שאינו לבד.

גדעון:
לא, אני מתכוון מסריח אחר... משהו פה לא מסתדר... מי אתה?

פקד בדימוס:
פקד ווקטור בדימוס, אחראי משמרת באגף תכנון הכוונה ויעוץ של
מערכות מתוחכמות במשטרה.

גדעון:
שוטר תנועה?

פקד בדימוס:
בין היתר... מה לא מסתדר לך בדיוק?

גדעון:
העובדה שלגופה חסר רגל, כבד, כליות, ריאה ולבלב.

פקד בדימוס:
אתה בטוח שהיה לו את זה קודם?

גדעון:
והעובדה שלא ניתן למצוא את פרופסור מד בשום מקום...

פקד בדימוס:
הממ... פרופסור מד, אני רודף אחריו שנים על דוחות של חניה
באדום לבן.... בוא, חייבים לתפוס אותו...

גדעון:
חשבתי שפרשת מהמשטרה?

פקד בדימוס:
פרשתי, למה?

גדעון:
פקד ווקטור בדימוס? (פאוזה) בדימוס..?

פקד בדימוס:
אהה.. לא, בדימוס זה השם שלי, ווקטור בדימוס, נעים מאוד, אני
פורש הלילה למען האמת.

גדעון:
ואז תהיה פקד בדימוס בדימוס?

פקד בדימוס:
אני מניח...
קדימה, אין זמן, חייבים לתפוס את פרופסור מד...

גדעון:
אבל מה אתה רוצה ממני?

פקד בדימוס:
אתה חייב לעזור לי.

גדעון:
מה זה קשור אלי, אני צריך לחתום בלשכה מחר...

פקד בדימוס:
תראה, במוקדם או במאוחר מישהו יגלה שפרופסור מד ברח ואז יתחילו
לשאול מאיפה הוא בכלל הגיע ומי לקח אותו לתפקיד בהצגה ואז
יגיעו אליך ויתחילו לחקור מאיפה אתה מכיר את פרופסור מד ולמה
בכלל צרפת אותו להצגה...

גדעון:
הוא ענה על כל הקריטריונים...

פקד בדימוס:
שהם?

גדעון:
הוא הסכים.

פקד בדימוס:
עדיף שנימצא את פרופסור מד לפני שיתחילו לשאול מה היו היחסים
שלך עם הנרצח שימי וכמה אתה חייב לו על החשבון ב"סופרמרקט שימי
זיל הזול", ומכאן הדרך ללהיות מומחה בעל שם עולמי לווזלין קצרה
מאוד... קדימה, לאוטו, אתה נוהג, לי חסרה רגל...

גדעון:
חסרה רגל? מה קרה?

פקד בדימוס:
73' אבדתי אותה בתעלה...

גדעון:
במלחמה?!

פקד בדימוס:
לא, ליד הבית חפרו תעלה... נפלתי פנימה...   בוא נזוז.

גדעון:
לאן נוסעים?

פקד בדימוס:
חדרה.

גדעון:
למה חדרה?

פקד בדימוס:
למפעלי הניר כמובן...

(קול התנעה ונסיעה)

מספר:
בעוד המכונית בולעת את הכביש בחשכה, ישבו שני הגברים שהגורל
חיבר אותם יחדיו דוממים. פקד בדימוס שבר את השתיקה...

פקד בדימוס:
בוא נפתח רדיו, נשמע חדשות...

ציפי:
גלי הדרום, השעה שמונה, באולפן ציפי שטחית עם החדשות. ממשטרת
מחוז הדרום נמסר כי קיים קצה חוט לרצח המזעזע של שימי
מ"סופרמרקט שימי זיל הזול" הערב במתנ"ס דרום. עוד נמסר מהמשטרה
כי פרופסור מד והבמאי גדעון חנניה נמלטו מהמקום והם החשודים
העיקריים בפרשה...

גדעון:
אתה רואה מה עשית! עכשיו אני חשוד ברצח! ציפי חושבת שאני
רוצח... דווקא שהתחיל להיות בינינו קליק...

פקד בדימוס:
(סוגר את הרדיו) עזוב אותך מרדיו, בוא אני אשים לנו איזה קלטת,
מה בא לך לשמוע, גבעטרון... קטעי חזנות... חוה אלברשטיין שרה
אידיש?

גדעון:
זה כל מה שיש?

פקד בדימוס:
(בכעס) מה אתה רומז, שהמוזיקה שלי לא מזרחית מספיק?! שאני לא
מזרחי מספיק? שאני אשכנזי?! בן אדם לא יכול להיות מרוקאי בלי
לשמוע זוהר ארגוב!!!

מספר:
גדעון, שהרגיש שפלש לנושא רגיש, שינה את השיחה באלגנטיות לנושא
אחר...

גדעון:
אז מה בעצם אנחנו מחפשים במפעלי הניר בחדרה?

פקד בדימוס:
הכל התחיל אחרי עשרות דוחות שרשמתי לפרופסור מד, שמתי לב שהוא
מאוד אוהב לקבל דוחות, חקרתי קצת וגיליתי שהוא אספן אובססיבי
של ניר. חקרתי עוד קצת וגיליתי שהוא עובד על איזשהו תהליך
שיכול להפוך ניר בחזרה לעץ...

גדעון:
ניר בחזרה לעץ... ואוו.

פקד בדימוס:
ולאן אספן אובססיבי של ניר ילך כדי למצוא ניר?

גדעון:
למפעלי הניר של חדרה!

פקד בדימוס:
בינגו. (משתעל קשות) תפתח קצת חלון, מחניק פה לאללה, יש לי רק
ריאה אחת...

גדעון:
רק ריאה אחת?

פקד בדימוס:
אבדתי ריאה באנטבה..

גדעון:
מבצע אנטבה?!

פקד בדימוס:
לא, שיפודי אנטבה, שיפוד פרגיות נקב לי בטעות את הריאה... הנה
הגענו, תחנה פה...

מספר:
בחקירה קצרה של מנהל מפעל הניר נתגלה כי פרופסור מד אכן ביקר
במקום ממש כשעה לפני שהגיעו השוטר והבמאי. הוא רכש כמויות
נכבדות של ניר לא לפני שנתן לעז שהתלוותה אליו לטעום אותו
קודם. בעל המפעל עוד הוסיף כי נראה שהפרופסור מדבר עם העז
ומתייעץ איתה על טיבו של הניר, ונדמה לו ששמע אותו אומר לה
"לאט עם הניר, תשאירי משהו לשאר, אנחנו עוד צריכים להגיע הערב
חזרה לרמת הגולן"

פקד בדימוס:
אנחנו בכיוון הנכון... אני הולך להשתין ואנחנו נוסעים לגולן.

גדעון:
זו הפעם החמישית שאתה משתין בשעה האחרונה...

פקד בדימוס:
זה לא אשמתי, חסרה לי כליה...

גדעון:
חסרה כליה?!

פקד בדימוס:
אבדתי אותה בצניחה...

גדעון:
לא היית צנחן נכון?

פקד בדימוס:
לא, צנחתי מהמרפסת של הפנטהואס... שש קומות...

גדעון:
חסרים לך די הרבה איברים...

פקד בדימוס:
מה אתה רומז? שזה שאני גר בפנטהאוס זה אומר שאני לא מרוקאי
מספיק? אם אני גר בפנטהאוס אז אני אשכנזי?! צריך לגור במעברה
כדי להיות מרוקאי???!!!

מספר:
שוב נאלץ גדעון לשנות את נושא השיחה.

גדעון:
בוא ניסע לגולן לפני שיחזירו אותו (מגחך במבוכה)

פקד בדימוס:
מה אתה רומז? שאם אני בעד החזרת הגולן אני אשכנזי?! אי אפשר גם
להיות בעל נטיות שמאלניות ומרוקאי?! רק בגלל שאני לא ליכודניק
שרוף אני פתאום אשכנזי???!!!!

מספר:
למרות שזה נעשה יותר ויותר קשה, שוב הסיט גדעון את נושא
השיחה.

גדעון:
ומה זה כל הסיפור המוזר הזה של העז שמדברת?

פקד בדימוס:
מה אתה רומז? שזה שאני...

גדעון:
לא רומז כלום! תשתין וניסע!

מספר:
שוב נסעו שני הגברים בחשכה. פקד בדימוס, שנראה כי הוא מצטער על
עודף הרגישות שהפגין קודם לכן החל מדבר ראשון.

פקד בדימוס:
עכשיו אני נזכר, פרופסור מד נתן לי פעם את הדבר הזה...

גדעון:
מה זה? זה נראה כמו עטינים של פרה...

פקד בדימוס:
זה עטינים של פרה... אבל זה גם מכשיר מיוחד שפרופסור מד המציא
כדי לתקשר עם בהמות... בוא ננסה את זה, תעצור כאן ליד הכבשה
הזאת....

(קולות של כבשה)

תכניס את העטין הזה לאוזן ונראה עם זה עובד....

(קולות של כבשה מתחלפים ליפנית)

גדעון:
נשמע  כמו יפנית...

פקד בדימוס:
תחליף עטין...

כבשה:
במהההההה אפשר לעזור לך?

גדעון:
אני מחפש עזים...

כבשה:
פרופסור מההההדדד לקח אותן...

גדעון:
לאן?

כבשה:
לא יודעת... הפרות יודעות.

גדעון:
ואיפה כל הפרות?

כבשה:
קודם שיר.

גדעון:
שיר?

כבשה:
כבשה, חיה צמרירית
לא נהוג לצטט את הכבשה למרות מימרות רבות שמשויכות לה
"אני מסוגלת ליותר" למשל

"כך אני רוצה!" היא דוגמה אחרת ממחישה
כבשות רבות חושבות שהן מסוגלות ליותר
חלקן צודקות

לכבשה חלק חשוב בבניין האומה
וכשהיא רוצה להרגיש חשובה היא מדגישה שהיא "צאן"
ולעיתים "נכס צאן"
ברזל

יחסה של הכבשה לשאר הצאן הוא הומוגני ועם זאת מתנשא
גם לשאר הצאן יחס מתנשא כלפי הכבשה
לעיתים לא רחוקות ניתן לשמוע צאן כלשהו אומר לכבשה
"לכי מפה, כבשה"

פקד בדימוס:
מה היא אומרת?

כבשה:
ספרים לא מעטים עוסקים בבעיות קיומיות
לרב, היכן שיש בעיה קיומית ניתן למצוא נוכחות של כבשה אחת
לפחות
למשל, כבשת הרש

רק מפאת בעיות טכניות
ומקוצר זמן
והמלחמה שבפתח
נמנעה ברגע האחרון חתימתה של כבשה על מגילת העצמאות.

גדעון:
(פאוזה) ...זה היה יפה מאוד... (פאוזה) תודה...

כבשה:
אין בעד מההההה

גדעון:
עכשיו עם לא קשה לך להגיד לי איפה אני מוצא את הפרות?

כבשה:
הן כולן בעצרת המחאה  כנגד נסיגה אפשרית מרמת הגולן ליד
קצרין...

גדעון:
תודה

כבשה:
חפש את פועה הפרה...

גדעון:
תודה רבה.. בוא בדימוס, עולים לרמה...

(נכנסים למכונית ונוסעים)

פקד בדימוס:
אולי נעצור לאכול משהו... עשתה אותי רעב לאללה הכבשה...

גדעון:
אין זמן

פקד בדימוס:
משהו קטן... לא הייתי מתנגד לאיזה גפילטע-פיש או רגל כרושה,
צ'ולנט עם קישקע וקרפלך... מה אתה מסתכל עלי ככה?

גדעון:
קישקע וקרפלך? רגל כרושה?

פקד בדימוס:
התכוונתי קוסקוס וחריימה (פאוזה) חריף (פאוזה) לא חריף
מידי...

גדעון:
אתה לא באמת מרוקאי אה?

מספר:
ווידוי קורע לב של פקד ווקטור בדימוס בדימוס לא איחר לבוא...

פקד בדימוס:
אני, כמו שאתה רואה אותי, לקח זמן עד שהגעתי לאן שהגעתי.
ההתחלה שלי הייתה רחוק רחוק מפה. נולדתי בצפון תל אביב למשפחה
אשכנזית אמידה. הייתי בן יחיד, לאבא תמיד הייתה עבודה, ולאימא
תמיד היה זמן פנוי בשבילי. אתה יודע, ילדים מאכילים באווירון
..."אווירון, אווירון, פה גדול לאווירון"... אצלי בבית זה לא
היה סתם אווירון, זה היה המטוס של סעדת עם סעדת בפנים (פאוזה)
"מי  פותח פה גדול למטוס של סעדת..." נסה פעם להגיד לא לסאדת,
אני ניסיתי, אתה יודע מה קרה?

גדעון:
מה קרה?

פקד בדימוס:
כלום.
ואבא היה חוזר הביתה מהעבודה כל כך מוקדם, לפעמים בשלוש
בצהרים, לפעמים אפילו בשתיים, לפעמים הוא לא היה הולך בכלל,
היה עובד מהבית (מוחא דמעה) תאר לעצמך, מהבית... ואפשר היה
להפריע לו כמה שרוצים...
רק כשגדלתי וראיתי ילדים אחרים הבנתי שמשהו לא בסדר. איך קנאתי
בילדים אחרים... היינו חוזרים מבית ספר וילד אחד היה אומר
"היום אימא מכינה לי שניצל עם פירה", ילד אחר "היום יש המבוגר
עם צ'יפס.." מה אני אמרתי? מה אני אמרתי?! "היום אנחנו אוכלים
מאקימאקי סושי רול, אונגירי עם סלט וואקמה וסשימי סלומון סקין,
נקנח בפרפה לימון מלווה בריסרטו קצרצר..." איזה בושה... פעם
אחת אמרתי לאבא "לא רצה סושי!" אתה יודע מה הוא עשה?

גדעון:
מה?

פקד בדימוס:
כלום.
בבית ספר, ילד אחד רצה להרביץ לי... אתה יודע מה עשיתי? (נחנק
מדמעות) יודע מה עשיתי?

גדעון:
מה עשית?

פקד בדימוס:
אמרתי לו "באלימות לא פותרים בעיות..." לא ידעתי אחרת...
(מתייפח) לא לימדו אותי... כשאני עשית משהו רע, אימא הייתה
אומרת" חכה חכה שאבא יחזור הביתה, ירשום צ'ק ונלך לפסיכולוג
ילדים.... " פסיכולוג ילדים...

כשאני מסתכל אחורה, בחיי זה פלא שהגעתי למה שאני היום. אני
שגדלתי בחדר משלי עם אמבטיה פרטית..., מגדל היום שישה ילדים
בדירת חדר וחצי שכורה. מזל שהיה לי את השכל לשנות את השם שלי
משנהב רוזן כרמל לווקטור בדימוס, אחרת לא הייתי מתקדם לשום
מקום במשטרה...

מספר:
הסכר שאטם את נפשו של פקד המשטרה הקשוח נפרץ לחלוטין...

פקד בדימוס:
...לאט לאט למדתי לשחק שש בש...

מספר:
שנים של שמירת סוד מוצאו האפל פרצו החוצה בבת אחת...

פקד בדימוס:
... כשהדבקתי טפט צבעוני עם הדפס של סוסים רצים על רקע השקיעה
בפעם הראשונה בחדר האמבטיה, רעדו לי הידיים, הבנתי שעכשיו
המהפך הושלם...

מספר:
למזלו של גדעון, האורות של קצרין נגלו לעיניהם...

גדעון:
היי, תראה את כל הפרות האלו שם על הגבעה...

מספר:
ואכן, על הגבעה, התגודדו עשרות פרות. על במת הכבוד, שמאחוריה
שלט ענק "העם עם הגולן", עמדה פרה אחת ונאמה בהתלהבות. גדעון
תקע את עטיני התרגום של פרופסור מד באוזן והתקרב לראות ולשמוע
במה מדובר...

פועה:
... ואני רוצה להגיד לכם עוד משהו פרות יקרות, (פאוזה) אני לא
אבדתי רגל אחורית וזנב כשעליתי על מוקש בשטח מראה 17לחינם.
אנחנו לא זזים מוווו-הגולן! (מחיאות כפיים, הפרות מעודדות
בקריאות קצובות מוווו, מוווו. פועה מהסה אותם)
ואני רוצה להגיד משהו גם לפרות (בזלזול) של תנובה ושל טנא נוגה
או איך שקוראים להן... אנחנו הפרות של רמת הגולן יושבות פה כדי
שאתם תוכלו לשבת במחלבות הממוזגות והמשוכללות של גוש דן ולהכין
את החלב הדל שומן שלכן והדנונה דיאט למיניהם... (הקהל מריע) רק
אחר כך, כשהטילים הסורים יפלו על יוטבתה בעיר, אל תבואו אלינו
לבכות על חלב שנישפך. (הקהל משתולל)
ולפרות האמיצות שלנו... הפרות של קצרין ושל חולתה. הפרות של
עין-גב  של גדות... אתם הציונות האמיתית.
אני יודעת שזה לא קל ושלושים שנה זה לא מספיק זמן כדי שנוכל
לפנות את כל המוקשים שנשארו מקרבות הבלימה של יום הכיפורים.
אבל חייבים להמשיך.

לפני יומיים רעיתי עם הבן שלי העגל בשטח אש 13. עמדנו מעלי
גירה נפעמים אל מול קונטרה... ממש "הושט היד וגא בם"...
כשפתאום החבר של הבן שלי, אמוץ, עלה על מוקש ונהייה שווארמה.
בא אלי הבן שלי ובעני עגל הוא שואל אותי "אימא, אימא, למה
אנחנו נשארים פה?! זה מסוכן...". אמרתי לו "בני העגל היקר,
תכניס את זה טוב, טוב לשני הראשים שלך, אנחנו לא זזים
מוווו-הגולן!" (מחיאות טלפיים סוערות)
אין ברירה. אני עוד זוכרת מה היה פה לפני הארבעה ביוני,
כשהפרות הסוריות שיחשכו את טלפיהן במי הכינרת שלנו... מרוב מתח
וחרדה החלב יצא לי חמוץ... (מוחא  דמעה)

אני לא אשכח את היום שבא אלי הנהג של רבין זיכרונו לברכה ואמר
לי "פועה, את עושה עבודה מצוינת. אני מבטיח לך אנחנו לא נזוז
מוווו-הגולן!" וגם רבין אמר "איזה חלב... ארץ זבת חלב..."
(מחיאות כפיים).

ולסיכום אני רוצה להגיד משהו לאריק שרון. אני, פועה הפרה,
שאימא שלה התנדבה להיות הסטייקים במסיבת הניצחון של מבצע
אנטבה, אומרת לך אריק, יוני היה מתבייש בך! (קהל מריע) דני היה
מתבייש בך... (מריע) מילקי היה מתבייש בך... (הקהל יוצא מגדרו)
... בהמה.
בשם כל הפרות מכל הארץ אני אומרת - לא זזים מוווו-הגולן!

מספר:
העצרת הסתיימה בשירת ההמנון (שירת ההמנון במו מו מו) והפרות
החלו להתפזר

גדעון:
בוא בדימוס, יותר מהר, חייבים לתפוס את פועה הפרה... פועה!
פועה!


פועה:
כן?

גדעון:
אולי את יכולה להגיד לי בבקשה איפה כל העזים?

פועה:
פרופסור מד לקח אותן

גדעון:
למה?

פועה:
כי עזים אוכלות ניר ופרופסור מד יצר מפלצת שהופכת ניר בחזרה
לעץ אבל רק ניר שעוכל קודם על ידי עזים...

גדעון:
אבל איך... אני לא מבין...

פקד בדימוס:
הממ... עכשיו הכל מתחיל להסתדר...

גדעון:
מה מסתדר?

פקד בדימוס:
מסתובב אצלנו כבר הרבה זמן בתחנה סיפור על פרופסור מטורף שיצר
מן מפלצת מאיברים של בני אדם... מספרים שהוא חיבר את כל
האיברים בסדר הפוך, וכל מה שהיצור הזה אוכל, הוא מחרבן את
ההפך... אוכל לחם, מחרבן חיטה, אוכל יהלומים, מחרבן פחם, אוכל
ניר...

גדעון:
מחרבן עץ... עכשיו הכל ברור, בגלל זה הוא רצח ושדד את האיברים
של שימי העץ הנדיב מסופרמרקט שימי זיל הזול... חייבים לעצור
אותו!!! פועה לאיפה הוא לקח את כל העזים?

פועה:
למה שאני אגיד לך? דווקא טוב לי מאוד בלי העזים האלו... אין
עזים אז אין גבינות עזים... אולי עכשיו אנשים יתחילו להעריך את
הגבינות שלנו, התשע אחוז, הקוטג'...

גדעון:
את חייבת להגיד לי איפה נמצא פרופסור מד...

פקד בדימוס:
גדעון, אולי כדאי שאני אטפל בזה, יש לנו במשטרה שיטה להשיג
מידע...

גדעון:
אתה מתכוון לשוטר הטוב והשוטר הרע?

פקד בדימוס:
אני מתכוון לשוטר הרע והשוטר המרביץ...

מספר:
פקד בדימוס לקח את עטיני התרגום מגדעון וגרר את פועה אל מאחורי
השיח. גדעון הצליח לקלוט רק חלקים ממה שנאמר אולם לא קשה היה
לנחש מה התרחש מאחורי השיח...


פקד בדימוס:
איפה המעבדה של פרופסור מד יא בהמה...

פועה:
(בחרדה) מוו מוומוו מוומוו מוומוומוו

פקד בדימוס:
אני אנער אותך כמה שאני רוצה...

פועה:
מוו מוומוו מוומוו מוומוומוו

פקד בדימוס:
לא אכפת לי מהחלב שלך!!! שאני אגמור אתך הוא יהיה מילקשיק!!!

פועה:
מוו מוומוו מוומוו מוומוומוו

פקד בדימוס:
דברי! פרה!!!

פועה:
מוומוו מוומוומוו

פקד בדימוס:
כן, ו...

פועה:
מוו מוומוו מוומוו מוומוומוו

מספר:
החקירה נשאה פרי, פקד בדימוס חזר אל גדעון גורר מאחוריו פועה
שעל פניו חיוך גדול ועל שפמו כמה טיפות חלב

פקד בדימוס:
המעבדה של פרופסור מד נמצאת בכפר מג'ד אל כלום

גדעון:
אתה מתכוון - מג'ד אל כרום...

פקד בדימוס:
לא, אני מתכוון מג'ד אל כלום. זה מאחורי מג'ד אל כרום אבל שם
באמת אין כלום.

פועה:
חוץ ממסעדת סמיר

פקד בדימוס:
ומתחתיה המעבדה של פרופסור מד

גדעון:
עבודה טובה ווקטור... מה אתה אומר, אולי נלך לאכול משהו באיזו
מסעדה...

פקד בדימוס:
אני באמת מת מרעב, אבל איפה יש פה באזור משהו לאכול...

גדעון:
חשבתי אולי על מסעדת סמיר במג'ד אל כלום...

פקד בדימוס:
(פאוזה) אה... קלטתי אותך, וואלה אתה יש לך מוח חריף... יכולת
להיות חוקר בכיר במשטרה

גדעון:
לצערי כן...

מספר:
באופן לא מפתיע, מסעדת סמיר במג'ד אל כלום הייתה ריקה מאדם.
סמיר עצמו ניגש לשרת את האורחים

סמיר:
מה תרצו? יש לנו כליות הגיע עכשיו טרי טרי מהדרום...

גדעון: אני אלך על הכליות.

פקד בדימוס:
בשבילי רק תה עם לימון

מספר:
הכליות היו באמת מצוינות  וגדולות באופן מפתיע אך גדעון לא יכל
שלא להרהר בקול...

גדעון:
הממ... משהו פה מסריח...

פקד בדימוס:
אתה מתכוון לזה שכל הדרך דיברתי על אוכל ועכשיו אני מזמין רק
תה עם לימון?

גדעון:
גם, אבל בעיקר אני מתכון לריח של הקרם בוואריה הזאת... גם הטעם
קצת מוזר... וגם פתאום נורא קשה לי להחזיק את הראש...
(קול של הראש צונח לתוך הבוואריה)

פקד בדימוס:
סמיר, הוא נרדם, נקה לו את הפרצוף מהבוואריה וקח אותו למטה
למעבדה...

מספר:
כעבור שלוש שעות התעורר גדעון בחדר גדוש עזים וניר. להפתעתו
גילה כי אינו קשור וכי החדר אינו נעול. הוא יצא מהדלת והלך
סחרחר לאורך מסדרון ארוך עד שהגיע לדלת נוספת. כשפתח אותה גילה
לתדהמתו מעבדה עם שולחן ניתוחים שאליו קשור ברצועות פקד ווקטור
בדימוס.

גדעון:
ווקטור, מה אתה עושה פה? מה קרה? תן לי לשחרר אותך ובוא נברח
מפה...

פקד בדימוס:
תירגע גדעון, אתה במעבדה של פרופסור מד ואני קשור לשולחן הזה
מרצוני החופשי.

גדעון:
אבל למה?

פקד בדימוס:
זוכר שסיפרתי לך על היצור שפרופסור מד יוצר, היצור שבנוי
הפוך... זה הוא שם בפינה

מספר:
גדעון הביט לפינה שם ישב ללא רוח חיים מן יצור, בן כלאיים שהיה
דומה באופן מפתיע למייקל ג'קסון



פקד בדימוס:
היצור הזה כמעט מוכן, רק חסר לו כבד, לב , מוח וכף יד...  כבר
נתתי לו רגל, ריאה וכליה ועכשיו אני אתן לו את השאר...

גדעון:
אבל למה ווקטור?

פקד בדימוס:
כי היצור הזה הוא לא רק יוכל להפוך חרא של עזים לעץ, אלא גם
מתכת לזהב... ופרופסור מד הבטיח לי 50 אחוז מהרווחים

גדעון:
אבל ווקטור, אתה לא רואה מה שקורה כאן? זה כמו בסיפור של העץ
הנדיב, אתה תיתן ותיתן
ובסוף לא יישאר מימך כלום...  איך תחיה בלי מוח?

פקד בדימוס:
הממ... לא חשבתי על זה...

פרופסור מד:
את המוח דווקא חשבתי לקחת ממך גדעון...

גדעון:
פרופסור מד?!

מספר:
ואכן היה זה פרופסור מד שעמד בפתח הדלת מלווה בסמיר מלווה
בגרזן.  עוד כמה שניות חלפו וגדעון מצא את עצמו כפות לשולחן
הניתוחים לצדו של פקד בדימוס

פרופסור מד:
אתה מבין גדעון, המוח של ווקטור הוא לא מי יודע מה... בגלל זה
פיתיתי אותך להגיע לכאן...

פקד בדימוס:
פרופסור מד, חשבתי אולי כבר נתתי לך מספיק, כבר אין לי יותר מה
לתת לך...

פרופסור מד:
אתה רוצה 50 אחוז לא?

פקד בדימוס:
כן...

פרופסור מד:
כדי לקבל חמישים אחוז אתה צריך לתת חמישים אחוז

פקד בדימוס:
לא יהיה לי קשה לחיות בלי חמישים אחוז מהגוף?

פרופסור מד:
קשה לא... בלתי אפשרי!!! אבל היית צריך לחשוב על זה קודם.
עכשיו, אם לא אכפת לכם, אני צריך לכרות לכם את רב האיברים ואחר
כך לאחד אתכם ליצור אחד מכוער ופתטי.

גדעון:
לאחד אותנו? למה?

פרופסור מד:
כדי שתיראו כמה מטורף וחולני אני (צחוק פרוע). סמיר, את
הגרזן... Say cheese ...

גדעון:
יותר גבוהה עם הגרזן!

פרופסור מד:
כדי לכרות לא צריך מלמעלה... צריך לבוא מהצד...

גדעון:
מלמעלה, ברגש...

פרופסור מד:
זה עניין של טכניקה.... מהצד!!!

גדעון:
מלמעלה!!!

פרופסור מד:
מהצד!!!

גדעון:
מלמעלה!!!

פרופסור מד:
מה את חושבת גברת ציפי שטחית, מהצד או מלמעלה?

גדעון:
ציפי!!! מה את עושה פה?

מספר:
ואכן בפתח עמדה שדרנית הרדיו ציפי שטחית שאקדח שלוף בין
אצבעותיה...

פקד בדימוס:
מי זאת?

גדעון:
זו שדרנית הרדיו ציפי שטחית

פרופסור מד:
אתה מתכוון לסוכנת המוסד ציפי שטחית...

גדעון:
ציפי, זה נכון?

ציפי:
כן גדעון, כבר שנים שאני מנסה לתפוס את פרופסור מד בחשד לסחר
באיברים ומכירתם למדינות העולם השלישי ומסעדות מזרחיות, ועכשיו
סוף, סוף אתה הובלת אותי אילו... תיכנע פרופסור, אין לך
סיכוי.


פרופסור מד:
נחמד שהצטרפת אלינו ציפי, באמת יש לי הזמנה של זוג ציצים לזוג
בכפר שמריהו, ורק בגלל שלך יש אקדח ולי רק גרזן, זה לא אומר
שיש לך סיכוי...

(יריית אקדח)

...אולי יש לאקדח טיפה יותר אפשרויות, אבל את תתפלאי כמה גרזן
יכול להיות יעיל...

(יריית אקדח)

... באמת שמסתכלים על זה ככה, אולי יחסי הכוחות נוטים טיפה
לטובתך, אבל...

(יריית אקדח)

.... עוד לא ...

(יריית אקדח)
ו...

(יריית אקדח)

א...

(יריית אקדח)

... מהצד...

(יריית אקדח)

מ...

(יריית אקדח וקול של נפילה)

גדעון:
אמרתי לך שהוא עקשן גדול...  תודה רבה ציפי, תמיד אהבתי את
הסגנון  שלך. תגידי, מה את עושה יותר מאוחר אחרי שיפנו פה את
הגופות?

ציפי:
אני צריכה לעצור משלוח של כבדים לבוליביה, אבל אחר כך כלום,
למה?

גדעון:
יש פה מסעדה מצוינת למעלה, הכליות שם מעולות, קצת גדולות יחסית
לכליות של תרנגולת אבל מאוד עסיסיות, בא לך אולי...

מספר:
סוף טוב והכל בא על מקומו בשלום. גדעון זוכה מכל חשד בפרשת
הרצח, הוא וציפי שטחית עברו לגור ביחד ופעמיים בשבוע הם אוכלים
צמחוני. גדעון חזר לביים את המחזמר על העץ הנדיב במתנ"ס
דרום...

((מקהלה שרה ברקע): העץ הנדיב כל ימות השנה...)

פקד בדימוס פרש מהשרות ולאחר סדרת אודישנים מפרכים זכה לשחק
בתפקיד העץ הנדיב...


גדעון:
...יותר גבוהה עם הגרזן...

(צרחה)

מספר:
והעץ היה מאושר

סוף







אני מתנצל על שגיאות הכתיב, הן תוצאה של דיסלקציה חריפה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
...יש לה פה,
שחייבים לסתום
אותו מדי פעם.



החבר של שלי
יחימוביץ'


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/1/02 16:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי כץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה