נראה שאחרי ישיבות הרופאים, הרנטגן שמשקף, הצללית שהובהרה, כל
נסיונות הריפוי והדאגה.
נראה שהלב הזה כבר לא יכול יותר.
נסיון מעקפים או שכמותו,
יובס במארב קוצני של ארס הדאגה המורעל שיתקיף בכל עת
או בכל דרך שינסו הרופאים ואני לפרוץ.
ניסינו כבר להקיף את צינורות ההובלה, השטופים כולם באותה
תרעלה,
ואלו לא הצליחו להתחבר אל הצינורות המקיפים, רק קשר רופף שלא
מחזיק נקשר וניתק רגע אחרי.
אי הספיקה שמילאה את אי הבדידות הגדול, מפעפעת לכל גופי שהפסיק
לספוק,
והתחיל דרך קבע להפסיק בכל שניסה על מנת להיפטר מהתחלואה הזו,
שדבקה בי.
כל אנזים או ויטמין שניסינו להפיק, על מנת שזה יצליח במלאכת
הקליטה,
נדחה מגופי על בסיס דעה קדומה מעורבת בגלי חרדה וחוסר
מוטיביציה
לוותר על ההרגשה.
חדרי הלב, השמאלי והימני, ריקים עכשיו.
כל שנותר בהם הוא ריק דומם ושאריות חמימות שנטשה, תחת נטיפי
העבר הניתזים קפואים מהדפנות.
הבלון שניסה לצנתר את התחושה הופרך ונבלע בחלל הגוף,
אחרי שניסה לפוצץ אותה.
לא נותר אלא למצוא לב אחר, שיצליח להקלט.
הלב הזה כבר לא יכול יותר.