לזלמן ריגר היה חזון נפלא כשהקים את האתר שלו באינטרנט:
"היריד". הוא פתח אותו לכל הגימלאים שאהבו ליצור כמוהו;
סיפורים, שירים, ציורים, יצירות מוסיקליות. כל אחד יכל להביא
את עצמו לידי ביטוי בפורומים השונים באתר של זלמן. לשמחתם של
הגימלאים, שחלמו על דרך נאותה להעביר את זמנם, לא היה גבול,
וכך גם חדוות היצירה התפרצה והתעצמה.
לאברם ריש היו מספר שנים עד הפנסיה. כתיבת סיפורים היתה אהבתו
הגדולה. ידידה, שהיתה צעירה ממנו, החלה לפרסם ב"יריד" ושלחה לו
קישור לדף בו התפרסמו יצירותיה. אברם התפעל, נכנס לאתר והחל
לפרסם את ספוריו אף הוא. זו היתה הפעם הראשונה בה חשף את
כתיבתו ברבים וחיכה, כמו רבים אחרים, בחרדה ובציפיה למוצא פיהם
של חברי הפורום האחרים, שיגיבו על היצירות.
התגובות היו מגוונות. הוא ידע שלא כולם יאהבו את מה שכתב אך
קיוה לקבל תגובות מעודדות וביקורות בונות. חלק מהתגובות היו
מעודדות מאד אפילו ואת יצירותיו שזכו לתגובות אלו הכניס לדף
הפרטי שלו באתר. לא היה גאה ממנו בדף שלו. התגובות הבלתי
אוהדות השאירו אותו תוהה לגבי טיבן של היצירות המבוקרות והוא
עמל על שיפורן.
חברי פורום אחדים לא קבלו את אברם אל שורותיהם. הוא היה צעיר
מדי, הוא היה קל דעת בעיניהם ותגובותיו שלו ליצירותיהם של
אחרים נתקלו לא אחת בהערות בוטות, לא ענייניות ופוגעות. אפילו
מנהל הפורום, הגימלאי שכינויו היה 'סיפור של קיץ' העיר הערות
מגוחכות למדי. לאברם ריש היה ברור שלגימלאים קשה לקבל איש צעיר
מהם לחבורה, אך עדיין קיוה שהיצירתיות המאחדת את כולם תגבר על
העוינות כלפיו.
האמת היתה שגם לאברם ריש לא היה קל עם שפתם הקשישה ולא תמיד
ברורה של הגימלאים. יום אחד, כשפרסם סיפור שלו שאהב במיוחד,
קיבל תגובה ביידיש. זה היה מעליב מאד. אברם לא דיבר יידיש.
מילה אחת לא הבין בשפה הזו, והוא ידע שהאחרים שהבינו קוראים
זאת ומבינים. אולי צוחקים בינם לבינם. פעם אחרת, הגיב לסיפור
שמישהו אחר כתב באמרו, הסיפור יפה והוא מתקדם יפה כמו המתואר
בו, עד שמגיע לשיאו המדהים. מיד קיבל תגובה חוזרת שאמרה,
הסיפור מכוער והוא הולך ונסוג אל תוך הכיעור יותר ויותר עד
שמגיע לשיא געל הנפש. היו בזה משום ציניות ומשום התחכמות שלא
תאמו את הלך רוחו וחשיבתו של אברם ריש.
ל'סיפור של קיץ', מנהל הפורום, ניתנו אישור ואף הוראה למחוק
תגובות שהיו מתחכמות ולא נגעו לסיפור שפורסם. לעתים מחק הודעות
שחרגו מההוראות (הוראותיו פורסמו חדשות לבקרים בפורום) אך בכוח
שניתן בידיו גם השתמש למחיקה מיותרת של תגובות ענייניות,
לעתים, ופעמים אחרות השאיר הודעות בלתי ענייניות שאמורות היו
להמחק.
בעוד אברם ריש מתלבט אם להשאר במסגרת שהאירה את חייו מחד באור
היצירתיות, אך העכירה אותם מאידך ביחס הזרות וברוח הקשישה
הסגורה אותם חש בפורום הגימלאים, התקבל בפורום סיפור של 'סיפור
של קיץ'. 'סיפור של קיץ' פרסם מדי פעם סיפורים משל עצמו. הוא
לא היה טוב או רע מאחרים, ולכשרון כתיבתו לא היה כל קשר להיותו
הנבחר של זלמן ריגר לנהל את הפורום. עם זאת סיפוריו קבלו
ביקורות טובות פעמים רבות למדי.
אברם ריש קרא את הסיפור החדש שפרסם 'סיפור של קיץ' בפורום.
הסיפור נקרא "חידת הפחדים", שם שהיה מבטיח למדי. הסיפור, לעומת
זאת, קבל בקורות צוננות. איש מהמפרסמים לא אהב תגובות צוננות.
'סיפור של קיץ' כנראה אהב זאת עוד פחות. לאחר מספר שעות,
כשאברם ריש ביקש לקרוא שנית את הסיפור, הוא גילה שהסיפור נעלם
מהפורום. 'סיפור של קיץ', עם כח המחיקה הבלתי נדלה שניתן לו,
מחק את סיפורו שלו עצמו מהפורום. אברם ריש ישב וכתב את הסיפור
הזה, ועזב את הפורום, ואת "היריד" של זלמן ריגר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.